השיעור נגמר, ועדיין לא הפסקתי לחשוב על השיחה שלי עם אדם מקודם. רתחתי מעצבים, אני בדרך כלל לא רבה עם אף אחד. אני תמיד מסתדרת עם כולם. אז למה דווקא איתו אני מסתבכת? מה הקטע שלו בכלל? מה שיש בינו לבין יואב לא קשור אליי בכלל, זה לא באשמתי. למה הוא היה חייב לעשות לי כזה ניתוח אופי? אוף. אני חושבת יותר מדיי. אני יוצאת מהכיתה ורואה שיואב עומד ליד הדלת, הבנתי שהוא מחכה לי. יופי, אחלה טיימניג.
"היי," הוא אמר, הוא היה כזה יבש, וואוו.
"היי." החזרתי לו באותה הגישה. התחלנו ללכת ביחד מהמסדרון לבחוץ, בשקט הכי מביך שאי פעם הייתי בו.
"אז תקשיבי," יואב סוף סוף התחיל שיחה.
"אני מצטער על אתמול, זה פשוט אדם הזה... הוא גורם לי להתעצבן, הוא והחברים שלו. אני לא יודע איך להסביר את זה, אבל לא הייתי צריך להוציא את זה עליך."
עדיין לא הבנתי מה הקטע של יואב איתם, ואז נזכרתי שוב בוויכוח שלי עם אדם במסדרון, הוא הצליח לעצבן אותי ככה, כנראה שהוא עשה ליואב בדיוק את אותו הדבר.
חשבתי על האם לספר ליואב על מה שקרה עם אדם הבוקר. מצד אחד, הוא החבר שלי, זה לא בריא להסתיר ממנו דברים. אבל המצב בינהם גם ככה טעון, ולספר ליואב לא יוציא אותי בכיינית? הילדה הזאת שעושה ביג דיל מכל סיפור? זו לא אני. אם אני אספר ליואב אין שום סיכוי שהוא יעבור על זה בשתיקה, וממש אין לי כוח להתחיל עוד בלאגן, אז אני אשתוק.
"למה את שותקת?"
יואב הוציא אותי מהבועה שהייתי בה בשניות הארונות. "אה, כלום, כן אני מבינה, גם לא הייתי צריכה להתערב." עניתי, בלי לחשוב על מה שיצא לי מהפה.
"נכון, אני הייתי אמור להסתדר איתם לבד." אם הוא בא כדיי לבקש סליחה, למה הוא מתחיל להצדיק את עצמו? לא יכלתי לשאול את יואב, כי אמרתי בעצמי שהוא צודק. אוף.
״אבל עדיין, לא היית אמור להוציא עליי את העצבים שלך.״ הגנתי על עצמי מעצמי.
״צודקת, בואי נסכם ששנינו היינו קצת לא בסדר.״
זה ממש לא מה שרציתי לסכם, כי הוא היה הבעיה בסיפור הזה, לא אני. גם אם הייתי אמורה לא להתערב, זה לא מצדיק את התגובה שלו.
אבל ממש אין לי כוח להתווכח על זה, לא שוב. אני שונאת להתווכח, במיוחד עם יואב. אני פשוט אעבור הלאה, זה עדיף בהרבה על ריבים סתמיים. אני אוותר על האגו של עצמי, ופשוט אסכים עם יואב.
"כן... בכל מקרה, בוא פשוט נשים את זה מאחורינו ונתנהג כאילו זה לא קרה, אוקיי?" ממש קיוויתי שיואב יסכים, רציתי רק לעבור הלאה בשלב הזה.
״אוקיי.״ יואב ענה וחייך. הוא שם את ידיו על הלחיים שלי, קירב אותי אליו, ונישק אותי, נשיקה קצרה יחסית, ורכה, כמו תמיד. חייכתי אליו, הרגשתי רגועה יותר, כאילו ירדה לי אבן מהלב.
״אני שמח שדיברנו ופתרנו את זה״, הוא אמר.
״גם אני״, השבתי, וחייכתי שוב. באמת שמחתי, גם אם וויתרתי על הדעה שלי כדיי לפתור את זה, זאת הייתה הבחירה שלי, והעדפתי לעבור הלאה.
"אוקיי, אז אם אנחנו ממשיכים הלאה, המסיבה של זוהר בחמישי עדיין מתקיימת, נכון?" יואב שאל, הופתעתי מהשאלה שלו.
"כן, ברור, אתה מגיע?" שאלתי בחזרה.
״למה לא?״ יואב חייך אליי, ידעתי שגם הוא לא מחבב את זוהר במיוחד, אבל הוא רצה לבוא בשבילי, וזה היה נחמד מצידו.
״אז אני מניחה שנתראה שם.״ אמרתי, שמחתי שהוא יגיע בסוף, ושהוא הוא לא ניסה לשכנע אותי לרדת מזה כמו שירה.
שמעתי את הצלצול, וממש לא רציתי לאחר בפעם השנייה שלי היום, אז נפרדתי מיואב ומיהרתי לכיתה, הרגשתי קצת יותר טוב עכשיו, הרגשתי הקלה.
***
יום חמישי הגיע, היום בערב זוהר מארחת אותנו אצלה. חיכיתי לזה, למען האמת, התחשק לי לבלות עם חברים שלי, לצאת קצת מהשגרה, והייתה לי הרגשה שזוהר תוציא אותנו משגרה.
הימים האחרונים עברו כרגיל, אני ויואב חזרנו למה שהיינו לפניי השטות הזאת במסדרון, אני ואדם לעומת זאת, לא החלפנו מילה. למרות שזה לא אמור לעניין אותי מה ההזוי הזה חושב עליי, השיחה שלנו עדיין מפריעה לי.
בימים האחרונים מצאתי את עצמי תוהה כבר כמה פעמים, האם אני באמת בייסיק כמו שהוא אמר?
בכל מיני סיטואציות שונות, בצורת התנהגות שלי, במילים שאמרתי, חשבתי לעצמי האם זה משהו שילדה שהיא בייסיק הייתה אומרת.
שיט, המשפט הזה באמת נכנס לי למוח, ולא הסכים לעזוב. בכל מקרה, שיכנעתי את עצמי שזה הגיוני, שזה יעבור לי מתיי שהוא, אני תמיד ככה, אני מכירה את עצמי.
הגעתי לבית ספר בזמן, כמו תמיד. והתיישבתי ליד שירה, שכבר חיכתה לי במקומנו, כמו תמיד.
״היי, מה קורה?״ שאלתי אותה.
״סבבה, מה איתך?״ היא ענתה בעליזות הרגילה שלה.
״אני בסדר, אבל רציתי לשאול אותך, את רוצה שניפגש אחריי הצהריים ונלך ביחד לזוהר או שניפגש כבר אצלה?״ שאלתי אותה.
שירה גלגלה עיינים. ״אה, זה עדיין קורה?״
״כן, אל תיהי מבאסת, יהיה כיף.״ עניתי לה בחיוך מעודד.
״אוקיי אוקיי.״ שירה השיבה לי, בטון שהיה מורכב מהתבאסות וצחוק.
״אז? מה את מעדיפה?״
״לא כזה משנה לי, אני אאסוף אותך וזהו״, שירה ענתה.
״אין בעיה, בשמונה כזה?״ שאלתי.
״סבבה״, שירה חייכה אליי, היא סוף סוף השלימה עם העובדה שהיא הולכת לבית של זוהר היום.
המורה נכנסה לכיתה, והשיעור התחיל. אנחנו רק בשיעור הראשון, ואני כבר מתה שהערב יגיע ואני אוכל להיות אצל זוהר במסיבה. לא הייתי במסיבות כאלה כבר המון זמן, וחשבתי לעצמי מה יכול לקרות בערב? הנחתי שיהיה כיף,
שאני וחברים שלי נצא קצת מהשגרה, קיוויתי לפחות. לא רציתי לפתח יותר מדיי ציפיות, כי בכל זאת, אני מכירה את חברים שלי ואת הגבולות שלהם, אבל עדיין הנחתי שיהיה נחמד איתם. קיוויתי.
אוקיי פרק הבא מסיבההה ❤️ מבטיחה יהיה מעניין!!
תודה על ההצבעות אהובים וסורי שהפרק הזה בלי אדם גם אני מתגעגעת אליו 3>
ČTEŠ
Basic
ChickLit🤍||הסיפור גמור||🤍 יעל לא חשבה שהחיים שלה ישתנו בצורה הזאת, היא לא האמינה שבן אדם אחד יכול לשנות את החיים שלה בצורה כזאת. היא תמיד הייתה הילדה הטובה, עם חברים טובים, ציונים טובים, ובן זוג טוב. כולם מסתדרים איתה, חוץ מאדם. וזה מטריף אותה. שלא תבינו...
