Basic

36

״אחותך פאיקנג מדהימה.״ זה היה דבר הראשון שאמרתי לאדם, כשנכנסנו אל החדר שלו והיינו לבד באופן רשמי.

״חשבתי שהיא תבהיל אותך.״ הבנתי למה אדם מתכוון. ליזי היא לא כמו כל ילדה בת 13, היא שונה לגמרי.
היא בוגרת, וישירה, ולא ממש מתייחסת לגיל שלה.

״אוליי קצת, בהתחלה, אבל כשלומדים להכיר אותה מבינים שהיא מהממת.״ עניתי.

״היא אוהבת אותך.״
״איך אתה יודע?״

״היא אחותי, סמכי עליי, אני יודע. היא אוהבת אנשים שמדברים אליה בגובה העיינים ולא מתייחסים אליה שונה כי היא קטנה, וזה בדיוק מה שאת עשית.״
צדקתי באבחנה שלי לגביי ליזי.

״אז עברתי את מבחן האחות?״ שאלתי בזמן שאדם כבר נשכב על המיטה, וסימן לי לעשות את אותו הדבר.

״ללא ספק.״ הוא ענה בזמן שנשכבתי ליידו.

הבנתי שאני צריכה להתענג על הרגעים האלה בזרועות של אדם, כי אני לא אחווה אותם בשבוע הקרוב.
אני שוב אנוכית.
אני לא בטוחה שאיזה שלב אדם נעשה כל כך חשוב לי, ששבוע בלעדיו נשמע כל כך מאכזב. אבל זה קרה, ואני מאוכזבת. אני ברצינות לא רוצה שהוא יעזוב, ואני יודעת שאני עומדת להתגעגע.

אוליי ככה אהבה מרגישה.
לא. אני לא חושבת על זה עכשיו. אני אקח את השבוע הזה כדיי להחליט, לא עכשיו.

״תגיד, אתה חושב שההורים שלך באמת מתגרשים?״ הרגשתי חייבת לשאול.

״כן, כנראה.״ הוא ענה באדישות, בדיוק כמו ליזי לפניו.
״מה אתה חושב על זה?״

״כלום. אין לי ממש דעה.״ אדם ידע שהתשובה הזאת לא הספיקה לי, אחריי כמה שניות של שקט הוא התחיל להסביר את עצמו.

״הם לא באמת ביחד כבר שנים, הם לא נמצאים באותה המדינה, לפעמים זה נראה כאילו הם עדיין נשואים בשביל מוניטין.״ ניסיתי להישאר אדישה כמו אדם, אבל לא ממש הצלחתי.

״ברצינות?״
״כן, ככה זה נראה מהצד. זאת הסיבה שלא ממש אכפת לי או לליזי מהגירושים שלהם.״ עכשיו הסיפור נראה לי קצת יותר ברור.

״אני מבינה.״

עזבתי את הנושא הזה, הרגשתי כאילו לאדם לא ממש מתחשק לדבר על זה, והבנתי למה. משהו במשפחה שלהם הוא קצת מוזר, אבל זה ככה תמיד. בכל משפחה.
אז להם לא אכפת אם ההורים שלהם נשארים ביחד או לא, אוליי כל הקטע של גירושים לא באמת נורא כמו שכולם אומרים, כמו שרואים בטלוויזיה.
אוליי כל ילד לוקח את זה באופן שונה, או אוליי ההורים של אדם לא מתנהגים כמו נשואים גם ככה.
בכל מקרה, הוא וליזי עומדים לטוס מחר ולהבין הכל, ועד אז, הגיוני שהם ירצו לדחות את הרגע ולא לחשוב על זה.