32

2.5K 133 62
                                    




אחריי הנשיקה הכי טובה בחיים שלי, אני ואדם דיברנו במשך שעות.

בהתחלה פשוט הלכנו בלי משמעות או כיוון, לפניי שהחלטנו איך להעביר את הזמן הזה ביחד.
השלמנו פערים מהיום הזה, אדם סיפר לי על איזה סיוט היה לבלות עם יואב במשרד המנהלת, ואני עדכנתי אותו בעוד ריב עם ההורים שלי שהסתיים בטלפון אבוד.
הסברתי לו איך הם כעסו עליי כי לא נכנסתי לשיעורים, ועדיין הצלחתי לא להגיע ליום שלמחרת.

״רגע, את הקאת היום?״ אדם שאל והנהנתי כתשובה.
״כן, זה היה תירוץ מעולה להישאר בבית, פשוט אמרתי להורים שלי שאני לא מרגישה טוב.״ אדם נראה מבולבל, מיהרתי להסביר את עצמי, לפניי שהוא יחשוב שהדבקתי אותו במשהו.

״תירגע, אני בסדר.״ ניסתי לבטל את החשדות שאוליי הופיעו אצלו.
״אז למה הקאת?״

״מחרדה או משהו״ עניתי באדישות, לא רציתי להפוך את זה לסיפור.

״את מקיאה מחרדה?״
״לעיתים רחוקות, כן. עם כל מה שקרה אתמול זה לא מפתיע אותי.״ המשכתי לענות בצורה רגילה, לא לעשות מזה עניין.

אדם הפסיק ללכת ברגע. נעצרתי שניה אחריו.
״פאק, אני מצעטר.״
אוף, ידעתי שזה יקרה.

״אין לך על מה. זה לא באשמתך. אתמול פשוט רבתי עם יותר מדיי אנשים, היו לי יותר מדיי עניינים לטפל בהם. וחוץ מזה, אני ככה מאז גיל 10, זה לא משהו מיוחד.״
רציתי לעבור הלאה כבר, זה חלק מהשגרה אצלי, אני לא רואה את זה כמו אדם.

״אף פעם לא סיפרת לי על זה.״ הוא הוסיף, ממשיך להסתכל עליי. אני יודעת שאדם מנסה להבין מה עובר לי בראש. זה יכול להיות קצת מסובך בשבילו, אפילו אני לא מצליחה לעשות את זה כרגע.

״כי אני לא אוהבת לדבר על זה, רוב האנשים שאני מכירה לא שמעו על זה. יואב אף פעם לא ידע, שירה היא בערך היחידה שיודעת, אה, וזוהר תפסה אותי פעם.״
קיוויתי שהתשובה שלי מספיקה, שכל עניין החרדות הזה יכול להישכח לבנתיים.

״טוב, אם זה קורה שוב תדברי איתי אוקיי? תגידי לי אם אני יכול לעזור לך.״ הוא אמר וכרך את זרועו סביבי, מקרב אותי אליו.
אני חושבת שאדם הוא בין האנשים האהובים עליי בעולם.

״אוקיי, אבל זה באמת לא סיפור.״ נכנעתי, מקבלת את המגע מצד אדם, וממשיכה ללכת.
״גם אם לא.״

***

אני כל כך שמחה שאדם החליט להופיע אצלי בבית בלי הזמנה או הודעה מראש, ברצינות.
היום הזה שביליתי בחוסר וודאות לגבי המצב בנינו היה סוג של עינוי, ולא יכלתי לתקשר איתו כי לא היה לי טלפון.
אז אדם פעל בדרך שלגמרי טיפוסית לו, והחליט פשוט להגיע. אני לא יודעת איך הוא גילה איפה אני גרה, אבל זה לא ממש מעניין אותי. אני רק שמחה שזה קרה, כי השעות המדהימות האלה בחברתו פיצו על אתמול.

BasicOpowieści tętniące życiem. Odkryj je teraz