Basic

23

בשניה שיום הלימודים נגמר, קיבלתי הודעה מזוהר.

היי, מה קרה אתמול? היא כנראה בדיוק נזכרה בי.
את בבצפר?
כן
יש לך רגע?
ברור, דקה אני אצלך בכיתה

וזוהר עומדת מאחורי המילה שלה, כמה שניות לאחר מכן, היא נכנסה לכיתה שלי, שכבר הייתה כמעט ריקה לגמרי.

״נו!?״ היא כמעט צעקה, זוהר הייתה נלהבת, להוטה לדעת מה קורה.

היא קפצה עליי בחיבוק, וחיבקתי אותה בחזרה, הרחתי את הבושם הקבוע שתמיד נודף ממנה, לא זכרתי איזה אחד זה, אבל זוהר תמיד דיברה עליו.

״תירגעי, זה לא כזה דרמטי.״ ראיתי שכמות העיינים הקטנה בכיתה מופנת אלינו, אבל אני רגילה לזה כשאני ליד זוהר,
אנשים תמיד מסתכלים עליה.

״טוב, בואי נעוף מפה ותסבירי לי כבר בחוץ, לא כיף פה. בית ספר.״ לפניי שהצלחתי להתנגד, זוהר לקחה לי את היד, וגררה אותי החוצה.

***

״אוקיי, תקשיבי.״ אמרתי כשהיינו רשמית מחוץ לשטח בית הספר.
״מקשיבה״, הסקרנות של זוהר כמעט הרגה אותה.

״אז אדם.״ הגעתי יישר לנקודה.
״לא דרך להתחיל שיחה.״ זוהר גיכחה.

״ברצינות, תקשיבי רגע.״ ראיתי את החיוך של זוהר יורד בהדרגה, ואת הבעת הפנים שלה הופכת לרצינית.
״קדימה.״
״בימים האחרונים היחסים בינינו השתנו קצת.״ ניסיתי לבחון את ההבעות של זוהר, להבין מה היא חושבת. זה תמיד היה קשה יותר אצל זוהר, היא הייתה יותר קשה לקריאה מאחרים. היא תמיד הייתה סודית יותר, סגורה יותר, אפילו מתעתעת. לפעמים אני חושבת שזאת הדרך להיות פופולארית כמוהה, בשניה שאת כזאת מסקרנת, אנשים רוצים להיות ליידך. וכשאף אחד לא באמת צופה את הדבר הבא שתעשי, או יודע מה את באמת חושבת עליו, כולם ירצו להישאר.

המשכתי לדבר בזמן שהיא פשוט שתקה, ממשיכה להסתכל עליי בריכוז, נותנת לי לדבר.
״את זוכרת את הפעם ההיא שממש רבנו אצל אנה? אז השלמנו מאז,״ חיוך לא נשלט הופיע כשנזכרתי לרגע באותה ׳השלמה׳.
״אנחנו כבר לא סתם חברים, זוהר.״ נתתי לה את האישור הסופי למה שהיא כנראה ציפתה אליו. זוהר הרימה את המבט שלה מהרצפה, אליי.

״אתם יותר מזה, נכון?״ היא שאלה, סופר רצינית, לא כמו אנה כשסיפרתי לה.
הנהנתי, וזוהר נאנחה. עברו כמה שניות עד שהפנמתי את זה שזוהר לא עומדת להגיב לי בקרוב.

״את לא שמחה או משהו?״ שאלתי, ״ציפיתי לחיבוק, או צעקה, חשבתי שאת בעד זה.״
״יעל, אני לא יודעת, אוקיי?״ זוהר שדיברה איתי עכשיו לא הייתה זוהר שאני מכירה. הטון שלה היה שקט יותר, היא לא נראתה בטוחה בעצמה.
המבט שלה הופנה לרצפה, זוהר נהגה להסתכל על אנשים בעיינים.
בקושי זיהיתי אותה לרגע.
אחריי כמה שניות של שקט, העזתי להמשיך, עדיין לא מבינה מה קורה סביבי.