12

2.9K 136 144
                                    




ימי ראשון תמיד היו הימים השנואים עליי בשבוע. אבל לא הפעם. היום סוף סוף הרגשתי טוב עם עצמי, ועם השיער החדש שלי. השיער הגלי שלי היה קצר עכשיו, לגמרי קצר, כמעט קארה. הקצוות המעוגלים שלו הגיעו לי עד הכתפיים. למרות שתספורת זה משהו לא כל כך משמעותי, זה היה משמעותי בשבילי, זה גרם לי להרגיש אמיצה.
אחריי וויכוח קטן עם ההורים שלי, שכמובן לא היו מרוצים מהעובדה שהחלטתי לקחת מספריים באמצע הלילה ולגזור לעצמי עשרים וחמישה סנטימטרים מהשיער, היום הייתה ההזדמנות שלי להגיע לבית ספר ובאמת להרגיש טוב עם איך שאני נראת.

השקעתי בעצמי יותר היום, לבשתי ג'ינס בצבע תכלת, עם קרעים באיזור הברכיים, וגופיית בטן ירוקה וצמודה. תמיד שמחתי שאין לנו אף קוד לבוש בבית הספר שלנו, אבל היום היה בין הימים היחידים שניצלתי אותו, ולבשתי משהו יותר חשוף, אף פעם לא היה לי את האומץ לזה, אבל אם כבר אז כבר.

ענדתי עגילי חישוק בהשראת אנה, אחריי שראיתי את האוזניים שלה הבנתי כמה חשיבות יש לעגילים והחלטתי להפוך את שלי לקצת בולטים יותר, הוספתי גם שרשרת עדינה בצבע כסף, תואמת לעגילים.

חיכיתי לראות את אדם, חיכיתי לראות את התגובה שלו לשינוי הקטן הזה אצלי. לא ציפיתי ליותר מדיי, פחדתי לצפות, אבל ידעתי שתהיה לו תגובה בגלל שכבר דיברנו על הנושא הזה, ורציתי לראות מה היה תהיה.
אפילו שיעור מתמטיקה לא נראה כל כך נורא היום, זה היה רק שעתיים קצת מבאסות, שנותנות לי תירוץ לפגוש את אדם. אוליי אני אשב ליידו שוב היום, במיוחד אחריי שאני ושירה עדיין לא ממש דיברנו, המצב בינינו מתחיל ממש להדאיג אותי, ואני לא אוהבת את זה.

הגעתי לשער של בית ספר, והבנתי שאם דאגתי מהמצב שלי ושל שירה מקודם, עכשיו אני צריכה לברוח.
ראיתי כמעט את כל החבורה שלנו, שירה, יואב, ועמית היו אלה שהכי הדאיגו אותי כרגע, הם היו בפינה שקטה כזאת בבית הספר, והבעת הפנים של שירה כשהיא הבחינה בי הייתה מדאיגה, היא נראתה אפילו קצת מאוכזבת. שירה יישר סימנה לי ללכת אליה, ועשיתי את זה.

"יעל, מה עשית לשיער שלך?" היא שאלה אותי בשקט, ובטון רגיל, אבל ידעתי שהיא כועסת.

"זה באמת מה שחשוב לך עכשיו?" עניתי לה.

"ממש לא, אנחנו צריכים לדבר רגע." שירה יישר עברה נושא.

"אוקיי, אני רואה שאספת את כולם, וואוו כמה רשמיות." אני יודעת שגישה שלי אליהם לא הייתה טובה, אבל האמת שכבר לא היה לי אכפת.

"לא כולם פה." שירה ניסת להתחכם או להצדיק את עצמה, לא הייתי בטוחה במה בדיוק זה היה.

"בכל מקרה, מה רצית שירה?" עברתי יישר לנושא.

"המצב שלך עם אדם מדאיג אותנו, את משתנה לנו מול העיינים, וזה פוגע בנו." שירה ענתה ויישר הסתכלה על עמית, כאילו כדיי לסמן לה להגיב.

BasicWhere stories live. Discover now