פרולוג

802 44 73
                                    

טוב פרק ראשון שאני מתרגמת, תהנו xx

~~

"אמא? אבא? אפשר - אפשר לדבר?" שאל לואי את הוריו, שהנהנו. הוא ישב מולם על כיסא ליד שולחן המטבח. ידיו הזיעו והוא רעד בעצבנות.

"אהמ, אני... הייתי די מבולבל במשך זמן מה, ואני חושבת שהבנתי את זה." הוא אמר והתעצבן יותר.

"בו, אתה מפחיד אותי. מה זה?" אמו החזיקה את ידו מעבר לשולחן.

"אני גיי."

עיניה של אמו התרחבו. היא הניחה לידה לעזוב את לואי ולכסות את פיה. היה שקט, עד שאביו שאג, "מה?!"

לואי נרתע, גרונו התכווץ כשדמעות זלגו מעיניו.

"בבקשה תגיד לי שזו בדיחה." אמרה אמו בשקט, לואי הניד בראשו.

"הו אלוהים. מה עשיתי לא בסדר?" שאלה את עצמה אמו בקול רם.

"אמא - "

"אל תקרא לי ככה!"

לואי נרתע שוב למשמע הטון הקשה שלה. "לך תארוז את הדברים שלו." היא אמרה לאביו של לואי, ואז הפנתה את תשומת ליבה חזרה אל לואי, "ואתה איך אתה מעז... אתה!" היא קמה ממושבה ומשכה את לואי למעלה, משכה אותו בחוזקה אל הדלת.

"לא אמא בבקשה - " "שלא תעז לקרוא לי ככה! אני לא אמא שלך. לא יותר." היא צעקה

היא פתחה את הדלת, "אתה בושה! אני מתכחשת לך. צא מפה." היא זרקה אותו מהבית למזג האוויר הקר של דצמבר, מה שגרם ללואי לנחות על הקרקע בגסות.

"אמא, לא!" הוא שמע את האחיות התאומות קוראות, אבל אמו השתיקה אותן, "לואי לא חוזר! תתגברו על זה."

בשלב זה לואי כבר בכה.

"הנה הדברים שלך. אל תחזור, חרא."

אביו זרק לעברו תיק וטרק את הדלת.

~~

הארי הלך ברחוב, לא ממש ידע איפה הוא, אבל לא היה לו אכפת. הוא היה צריך זמן לחשוב, להיות לבד.

הוא עבר בשכונה אחרת, כששמע דלת נפתחת מהבית מעבר לכביש.

"אתה בושה! אני מתכחשת לך. צא מפה." הוא ראה ילד מועד מבעד לדלת ונוחת על הארץ החבטה. "אמא, לא!" "לואי לא חוזר! תתגברו על זה." הוא שמע יבבה נמלטת משפתיו של הילד, ולבו התכווץ.

אמו זרקה שקית של הילד על הרצפה, "הנה הדברים שלך. אל תחזור, חרא." אמר האיש לפני שסגר את הדלת.

הארי שמע את הילד בוכה, מתכווץ כשניסה לקום מהאדמה. הארי לא יכול היה להשאיר אותו שם, נכון?

הוא חצה את הכביש לעבר הילד, מנסה לא להבהיל אותו. הוא ראה את הילד רועד, נשימתו יוצאת בנשיפות לבנות.

"היי..." הוא אמר בשקט, ראשו של הילד התרומם והביט בו, מבעד לריסים עבים ודמעות בעיניו ועל לחיו.

עיניו של לואי התרחבו כשראה מי מדבר אליו; הארי סטיילס, הדוגמן המושלם ואחד היוטיוברים האהובים עליו.

"אהמ, אני יודע שלא הייתי צריך אבל ראיתי מה קרה. אתה בסדר?"

אלוהים איזה שאלה מטומטמת. ברור שהו אלא בסדר. אמר הארי לעצמו, רשם הערה נפשית כדי לסטור לעצמו מאוחר יותר בגלל זה.

לואי השפיל את מבטו מטה ולקח את התיק שלו, חיבק אותו קרוב לחזהו. "יש לך איפה להישאר?" הארי שאל שוב. הלב של לואי הלם כל כך מהר. הוא רצה להגיד לא, כי באמת לא היה לו חברים ומשפחה בסביבה, אבל הוא לא יכל היה לעצור את עצמו מלומר כן.

"אתה רוצה שאני אלווה אותך לשם?" שאל הארי. לואי לא הגיב.

"אהמ, אני לא רוצה להישמע גס רוח או אנוכי, אבל, אתה יודע מי אני, נכון?" שאל הארי כשהוא מתכופף מול לואי. "אני לא זר."

לואי הינהן, עדיין לא מביט בו. "אני הארי, איך קוראים לך?" הארי שאל, הרים את ידו לעברו.

"לואי." אמר לואי בשקט, כמעט לוחש כשהוא לחץ את ידו.

הארי חייך אליו וקם, עדיין מחזיק את ידו. הוא עזר ללואי לקום, "ובכן, לואי. היה נעים לפגוש אותך."

לואי הנהן ושחרר את ידו מהיד של הארי, מביט בו לשנייה לפני שהביט בחזרה למטה, מתרחק. הארי הביט בו וידע שאין לו לאם ללכת. אז הוא הלך אחריו.

הם הגיעו לפארק, הארי עמד בחושך כדי שלואי לא יראה אותו. הוא ראה את לואי מניח את התיק שלו על הספסל, שולף סוודר. הוא לבש את הסוודר ושכב מכורבל על הספסל, עוצם את עיניו.

ליבו של הארי התכווץ, שוב. הוא נשך את שפתו התחתונה, אני לא יכול פשוט לתת לו להשאר כאן בקור, חשב לעצמו הארי.

הוא הלך לעברו בשקט, רואה אותו בבירור רועד.

"יש לך איפה להישאר, הא?" הוא ציחקק בשקט, עיניו של לואי נפתחו, הוא ראה את הארי עומד שם, ידיו שלובות על חזהו. הוא הסמיק, אבל הארי לא הבחין מהקור.

האיר השליך את גבו של לואי על כתפו, "קדימה, אתה נשאר אצלי." עיניו של לואי התרחבו. האם הוא ברצינות מתכוון לבלות את הלילה בביתו של הארי סטיילס? עד כמה שהוא חלם על זה, הוא מעולם לא חשב שזה יקרה.

"אני - אני לא יכול." הוא אמר בשקט, "אני לא רוצה להטריד, ו-"

"אתה לא מטרד. באמת, לא אכפת לי. אני מעדיף שתישארי אצלי מאשר כאן בחוץ בקור." הארי שפשף את זרועו, ואז הוריד מעליו את המעיל, הניח לו לחבק את המסגרת הקטנטנה של לואי. "קדימה, אנחנו הולכים."

~~

טוב זה היה הפרק הראשון שתרגמתי.

הפרקים יתחילו להעלות בסדר מסודר יותר משבוע הבא.

מקווה שאהבתם xx

אל תשכחו להצביע

A model and a fan-Larry /מתורגםWhere stories live. Discover now