A model and a fan-Larry /מתורגם

part 93

לואי התעורר לקולו של הארי, למרות שהוא לא דיבר איתו. הוא התעורר וזז, פקח באיטיות את עיניו ופזל כשהוא הבין מה הארי אומר.

"אין לך מושג. אני עדיין בהלם, חושב על אתמול בלילה." הוא חייך, עושה אגרוף בידו השמאלית, מרגיש את טבעת האירוסין שלו עם האגודל שלו.

"הוא ממש לידי, אני חושב שהוא ער עכשיו." הייתה הפסקה קטנה לפני שהארי נחנק מנשימתו, "אמא! את לא צריכה לשאול אותי את הדברים האלה!"

לואי לא יכול היה שלא לשחרר צחקוק קטן, גורם להארי להפנות את ראשו לעברו. "בוקר בייבי." הוא לחש ורכן לנשק את לחיו, "אנחנו צריכים לקום ולהתכונן עוד מעט, זה היום האחרון של מסיבת יוטיוב, אנחנו לא יכולים לפספס את זה."

לואי הנהן והתיישב בחזרה, נאנח בשביעות רצון כשהארי העביר את אצבעותיו ברכות בשערו.

"אנחנו נהיה בבית מחר, הטיסה שלנו יוצאת בשש בבוקר. בסדר, אני אראה אותך מחר. כן זה יהיה מדהים, כמובן. אוהב אותך גם, ביי." הוא ניתק והשפיל את מבטו אל לואי, מחייך אל ארוסו. הוא זז מטה ונישק את לחיו, הלסת שלו, צווארו וכתפו. לואי ציחקק בשקט, "בוקר."

"בוקר טוב. ישנת טוב?"

"כן, היית נעים." הארי ציחקק קלות והצמיד נשיקה ארוכה על לחיו, "בוא נקום עכשיו, כן?"

"לא. חמש דקות נוספות." לואי יילל והידק את השמיכות סביבו כמו בוריטו, הארי צחק וחיבק אותו לתוך החזה שלו.

~

הם יצאו מהחדר וראו את ליאם, טרוי, טיילר, ג'ואי, דניאל, פיל, דן, אלפי וזואי עומדים במסדרון ומשוחחים.

"בוקר טוב." אמר הארי בחיוך, כולם פנו אליהם בחיוך ואמרו 'בוקר טוב'. טרוי כרך את זרועו סביב לואי, "אז הארי חטף אותך לפני שהספקתי, הא?"

לואי ציחקק והשעין את ראשו על זה של טרוי, "תמיד יהיה לי מקום בלב רק בשבילך."

"אבל ששש, אל תספר להארי, הוא יקנא ויכנס למצב רוח קנאי." טרוי העמיד פנים שהוא לוחש, אם כי עשה זאת בכוונה כדי שהארי ישמע את הארי מגלגל את עיניו, "אני לא הולך להיכנס למצב רוח קנאי."

"אפשר להזכיר לך שלפני שני לילות התרוצצת בכל המקום וחיפשת את לואי כאילו הוא נחטף?" ג'ואי התגרה, הארי ציחקק, "טוב, לא יכולתי פשוט לעזוב אותו, מישהו היה לוקח אותו ממני."

"אף אחד לעולם לא יעשה זאת. אני מבטיח." לואי לחש לו וחיבר את זרועו לזרועו של הארי, הארי חייך בחיבה והרים את ידו כדי לנשק את טבעת האירוסין שלו, "אני אדאג לזה."

~

לאחר ארוחת הבוקר התאספו כולם לאולם המשחקים, החדר היה מלא במשחקי מכונות.

"לא הייתי באולם משחקים כבר שנים." הוא מלמל בעיקר לעצמו, הארי כרך את זרועו סביבו, "בוא נלך להביא מטבעות."