A model and a fan-Larry /מתורגם

part 24

"כבר יוצאים?" לואי השתולל בזמן שהתיישב במיטה, צופה בהארי נועל את נעליו. הארי חייך אליו, "כן, אבל זה רק לשעתיים. אני אחזור עם ג'ואי, טיילר ושיין, נצא לסרט ולארוחת צהריים עם ליאם, זאין ונייל."

לואי הנהן, הוא הרים את השמיכות למעלה יותר כדי לכסות את עצמו בעודו יושב.

הארי ניגש אליו והתיישב על קצה המיטה, לוחץ נשיקה רכה על שפתיו, "נייל הורה לשניכם ארוחת בוקר לכאן, זאין הולך לצילומים וליאם ואני הולכים לראיון מהיר. אני אשלח לך הודעה כשאני אהיה בדרכי עם שלושת האחרים, בסדר?"

לואי הנהן, "בסדר." הארי לחץ עוד נשיקה ארוכה על שפתיו לפני שקם. "ביי לאב."

"ביי האז." לואי חייך בסומק קל על לחייו, הארי קרץ לו ויצא מהחדר בדיוק כשנייל נכנס עם שירות חדרים.

"יש לך מזל שעדיין לא אכלתי ארוחת בוקר, אחרת הייתי מקיא בכל מקום משניכם." נייל התגרה, לואי הסמיק עם חיוך מבויש על פניו. נייל העניק טיפ למלצר והמלצר הלך, לואי הצטרף לנייל ליד השולחן הקטן.

"אז אני רואה שאתה והארי מסתדרים טוב." אמר נייל ולקח ביס מהפנקייק שלו. "כן." לואי חייך, "אנחנו בסדר."

"עדיין דובי צ'יזי ואוהב כמו תמיד." נייל ציחקק, לואי ציחקק קלות והסמיק, "הוא תמיד היה כזה."

"הוא אוהב אותך, ידענו מאז שהוא התחיל לדבר עליך לראשונה." נייל חייך אליו, "העיניים שלו נצצו, החיוך שלו היה ענק, קול רך. ידענו שאתה מיוחד."

לואי הסמיק עמוק יותר עם חיוך על שפתיו. "אני תמיד תוהה איך נפגשתם, הארי מעולם לא סיפר לנו." הוסיף נייל, והחיוך של לואי ירד. נייל קימט את מצחו, "לא הייתי צריך להגיד את זה, נכון?"

"ל-לא, זה פשוט, אהמ - נושא רגיש." לואי גירד את עורפו, "נפגשנו ב-"

"אתה לא צריך להגיד לי אם אתה לא רוצה, פשוט יש לי פה גדול ואני מדבר הרבה." נייל עצר אותו.

"לא, אני - אני אגיד לך. נפגשנו כמה לילות לפני ערב חג המולד, יום ההולדת שלי. אממ, אמרתי להורים שלי שאני הומו, והם - הם העיפו אותי החוצה. תרתי משמע."

לואי הסיט את מבטו מעיניו של נייל, "הארי עבר וראה אותי נבעט החוצה והציע לי להישאר אצלו."

"אני ממש מצטער, לו." נייל שפשף את כתפו, "הם לא שווים את זה, יש לך את כולנו עכשיו, כן?"

"אני יודע. ואני אסיר תודה." לואי חייך אליו חיוך קטן, "מעולם לא היו לי חברים בעבר, ובזכות הארי יש לי כל מה שחלמתי עליו."

נייל חייך אליו, "הארי הוא טיפש חולה אהבה בשבילך, מלוכלך מזוין."

לואי התכווץ קלות, "בבקשה אל תקלל."

"אוי, סליחה לו." הם אכלו את ארוחת הבוקר שלהם בשתיקה, לאחר שסיימו נייל הלך לחדרו להתלבש, לואי התלבש גם כן.