פרק 8 - מישה

572 31 2
                                    

מישה:

''היי, ערב טוב, תרצו להזמין?"
דון עומדת מולי ומול אלכס שעסוק בסריקת הבר ובחיפושים אחרי הזיון הבא שלו.
אני מסתכל עליה ומבין שהעובדה שאני לחוץ מעצבנת אותי בטירוף.
''כן.. לוסי?" אני אומר תוך כדי היסוס מזוייף כשאני מסתכל על תג השם שלה שמחובר לחזית החולצה, כי אני רוצה שהיא תגיד את שמה - וכביכול -, תחשוף אותו בפניי.
זה לא שאני איזה סטוקר. לעזאזל.
''אה, זה, קוראים לי דון, כנראה התבלבלתי בתג השם עם אחת העובדות.''
היא נראה מעט נבוכה ומחייכת.
אני בוהה - לא באופן מטריד - בשיניים שלה שמזכירות לי את האור שהירח מפיץ בלילה.
לבן. טהור.
''מה אוכל להביא לכם, חברים?" היא ממשיכה.
אני רואה שזה מסקרן אותה.
אני מסקרן אותה.
היא בוחנת אותי. את החליפה. את השיער.
היא מקמטת מעט - כמעט באופן בלתי נראה - את המצח כשהיא בוחנת את אזור הצוואר שלי שכמו כל החזה שלי מכוסה קעקועים.
אבל היא תגלה את זה בהמשך.
כשאני סורק את התפריט בשבע שניות אני שם לב שעד עכשיו לא טרחתי להסתכל לעומק על הבר הזה.
למען האמת הוא לא רע.
כשאני בא לענות לדון, הדביל שקורא לעצמו אחי מסתובב ומביט בי כשהוא שורק ואומר ''אני חושב שמצאתי זיון להיום-'' וסותם כשאני בועט לו ברגל מתחת לשולחן.
הוא מחייך חיוך סתמי כשהוא מביט בדון, שעומדת במרחק שלושה צעדים מהשולחן שלנו.
''אני מצטער על חוסר הנימוסים שלי אחי אלכס, דון.''
אני אומר לה ומביט באלכס כדי לנזוף בו על היותו אידיוט, אבל הוא מקדים אותי ופונה לדון:
''היי לוסי,'' - כי כמובן, הוא לא הקשיב לשיחה.
''דון.'' אני קוטע אותו.
''מה? תשתוק, מישה. תן לי להזמין מהבחורה היפה שעומדת כאן.'' הוא משיב לה ומחייך.
אני נועץ בו מבט.
אם הוא לא היה אחי, הייתי הורג אותו.
דון נכנסת לשיחה ואומרת:
''התג שגוי. קוראים לי דון.''
היא נראת מסוקרנת כשהיא בוחנת אותי ואת אלכס, למרות שחשבתי שהשיחה תביך אותה.
''דון. נפלא. מצטער על מה ששמעת, דון. תוכלי להביא לנו שתי מנות של ויסקי בבקשה?"
הוא אומר לה בזמן שאני מביט בה כמו פאקינג בחור אובססיבי.
''בטח. תרצו עוד משהו?"
אלכס מסתכל עליי ואני שולח לו מבט ברור.
''לא דון, תודה.'' אלכס אומר לה בחיוך שרוב האנשים היו מפרשים כאמיתי, אבל אני מכיר את הקוף כבר עשרים וארבע שנים.
דון צועדת בחזרה לבר ומדברת עם שון. מניאק.
אלכס לא מנסה לפענח את המבט שלי ושואל: ''מה אתה לא מספר לי, מישה?"
אני משתף אותו בתעסוקה שלי בכל ערב בשבועיים האחרונים.
''אז אתה מכיר את המלצרית כי עקבת אחריה כמו סטוקר במשך שבועיים?" הוא צוחק ואני מפציר בו לסתום ולא לצעוק את זה בקול.
איזה בחור אידיוט.
''היא מכירה אותך?"
''מה אתה חושב, שרלוק?"
''אוקיי, אז היא לא מכירה אותך.''
''עדיין. לא מכירה אותי עדיין.''
''איך אתה מתכוון להזמין אותה לדייט? אם לשם אתה מכוון.'' אומר אלכס בהרמת גבה.
סוטה.
אלכס מחליף נשים כמו גרביים, אבל הוא מתייחס אליהן יפה ואני סומך עליו שלא יעשה משהו בניגוד לרצונה של הבחורה.
אנחנו לא אבא.
''עוד לא חשבתי על זה. אבל אני אחשוב על משהו. ובתשובה לשאלתך, אני לא יודע למה אני מכוון.'' אני אומר לו את האמת.
''אז אתה אומר שלא היית מזיין אותה?"
הייתי מזיין אותה על הקיר בכניסה לבר ממש ברגע זה, עד שהיא תגמור לי על הזין.
אבל לא התכוונתי להאיץ את התהליך.
''אתה יודע שהייתי. אבל היא לא נראת כמו טיפוס של סטוצים, למזלה, אני אדם סובלני.''
אלכס צוחק ובא להמשיך לדבר אבל אני שוב בועט לו ברגל כשדון מופיעה עם האלכוהול.
אחרי חישוב פשוט אני מחליט לא להתחיל איתה בפאקינג בר כמו כל הגברים שמתחילים איתה כל ערב.
כשהיא מגישה לנו את האלכוהול אלכס סותם ונותן לי לדבר במקומו: ''תודה, דון.'' אני אומר ומסתכל עליה.
העיניים שלי נודדות לגופייה האדומה שהיא לובשת, שגורמת לציצים שלה להיראות מדהימים. אני רואה הבזק של בליטה באזור הפטמה.
יש לה עגיל בפטמה?
איילה קטנה ושובבה.
בכל כוחי אני מחזיר את מבטי ומתמקד בפניה כי אני לא מעוניין ברושם ראשוני של סוטה.
היא מסתכלת עליי בתהייה, כאילו היא מצפה שאגיד משהו. מעולה.
עכשיו כשאני יודע שהיא מעוניינת שאני אפנה אליה, אני יכול לעבוד עם זה.
כשאני לא עונה, אבל מביט בה בצורה שאפשר לבטא כחושנית, היא נראת מבולבלת וצועדת חזרה לבר.
היא מדברת עם שון. אני שונא את הבחור הזה.
אלכס מסתכל עליי כאילו אני משוגע.
''למה לא התחלת איתה, לעזאזל?"
''אם היית מלצרית בבר, שעובדת שישה ימים בשבוע, בהנחה שמתחילים איתך שמונה גברים בממוצע בערב, כלומר ארבעים ושמונה בשבוע, היית חושב שגבר שמתחיל איתך בבר זה מיוחד?''
אלכס נראה כאילו יש לו כאב ראש, אז אני מסביר לו בפשטות:
''אני לא אתחיל איתה בבר, כמו פאקינג אפס.''
''אז מתי בדיוק תעשה צעד?"
''עוד לא הגעתי לחלק הזה בתוכנית.''
''אתה פשוט דפוק.''
אלכס שותה את הויסקי שלו בלגימה אחת.
אני חוזר על הפעולה ומנופף למלצרית אחרת - לא דון - ומבקש חשבון.
''מה? חשבתי שנדפוק את הראש מישה.''
אלכס אומר ונשמע מובס.
''אל תדאג.''
אני לוקח את החשבון. 15 דולר. אני משאיר כפול מהסכום הנדרש.
כטיפ.
''מניאק זחוך.'' אומר אלכס ומגחך.
''מניאק עשיר.'' אני מתקן אותו.
אנחנו פוסעים ליציאה ודון מסתכלת עליי באכזבה.
היא חשבה שאני אתחיל איתה בבר?
האיילה הקטנה שלי תצטרך לחכות.
אני מסיע את אלכס למועדון המרכזי, אותו מועדון שבו השתעשענו עם ג'ייס - אני מקווה שמישהו כבר שרף את הגופה של האפס הזה - כי אני יודע שהוא להוט להשתכר - ולזיין - ואני מעדיף שהוא ידפוק את הראש במקום מוגן בשבילו.
אחרי שאני מוודא שיש לאלכס איך לחזור כשיהיה מחוק, אני נוסע הביתה.
אני יוצא עם מייק לסיבוב - עדיין בחליפה - חוזר ומתקלח.
אני עומד במטבח ומכין חביתה משלוש ביצים.
אני פאקינג רעב.
רעב אליה.
לעזאזל.
אני שוקל להביא ביד ומחליט שלא.
כשאני אוכל ומייק בוהה בי כמו תמיד, כי הוא מת לקבל חתיכה - ואני תמיד נכנע - אני חושב על דון. אני מנסה למצוא את הדרך היעילה ביותר - והכי פחות חשודה - להזמיו אותה לדייט, בלי לצאת סטוקר מטורף.
נדרשות לי חמש עשרה דקות למצוא שיטת פעולה.

הפרק מוקדש לרז 3>

התמכרות Where stories live. Discover now