התמכרות

פרק 13 - דון

דון:
''דון?''
התעוררתי מהענן האפר שנכנסתי אליו ומצמצתי כמה פעמים כדי לסלק את הדמעות שצרבו לי את ארובת העין.
פאק, הוא ראה את זה?
''ממ?" עניתי.
''את בסדר? קצת ריחפת.''
''מה, כן. אני בסדר, פשוט נבהלתי מהזכוכית שנשברה.''
חייכתי אליו חצי חיוך והושטתי יד למקל הביליארד למרות שחלפה בי צמרמורת.
הוא אישר במנוד ראש והושיט גם את ידו למקל.
הבחור הזה היה נאה.
נאה כמו ראיין ריינולדס.
ואז זה הכה בי (מטאפורית כמובן), שהוא לא אמר לי את שמו.
''לא אמרת לי איך קוראים לך.''
אמרתי לו כי הרגשתי סקרנית.
הוא הרים את מבטו מהשולחן אליי ואמר: ''מישה.''
''הא. אתה במקור מרוסיה?'' שאלתי.
''כן. אני ואחי אלכס נולדנו ברוסיה וכשהייתי בן 19 עברנו לכאן.'' הוא ענה
''כמה זמן אתה כבר בתפוח הגדול?'' גיחחתי עלה בגרוני אבל שמרתי על פנים רציניות.
''שמונה שנים.''
הוא בן 27?
כשראיתי אותו בפעם הראשונה חשבתי שהוא מבוגר יותר. הוא נראה מבוגר יותר.
ממ, סקסי.
פאק. ריכוז, דון.
''ומה גרם לך לעבור לכאן?'' שאלתי
''עסקים משפחתיים, אפשר לומר.''
הקול שלו היה בס וסקסי ורציתי לשמוע אותו בכל שעה ביום.
''ספרי לי קצת על עצמך, דון.''
''אין הרבה מה לספר,'' חייכתי חיוך מבוייש כי ידעתי שאין לי שום סיפור מעניין לספר.
''גדלתי בטמפה, אמא שלי מתה כשהייתי בת 9 ועכשיו זה רק אני ואבא שלי, עברתי לכאן בגיל 16.''
הוא חייך חצי חיוך ותהיתי למה הוא מחייך, אבל לגבר הזה היה חיוך כובש.
''בואי, אני אלמד אותך איך לשחק.'' הוא אמר.
נזכרתי שאנחנו באולם ביליארד ועמדתי נטועה במקומי.
הוא זז לעברי ונעמד מאחוריי.
מה הוא עושה?
''קחי את המקל ותרכני לכיוון השולחן כשאת מכוונת את קצה המקל לכדור הלבן.''
רכנתי וכיוונתי אבל זה היה טעון שיפור.
''צריכה עזרה?" הוא שאל.
לא ידעתי מה שמעתי בקולו, אבל זה היה נשמע צרוד ומחוספס.
הנהנתי לחיוב והוא התכופף ורכן מעליי, עד שגבי היה במרחק סנטימטרים מהחזה שלו.
הוא הניח את ידיו על ידי והנחה את המקל.
הוא קירב את פיו לאוזני והרגשתי את הבל פיו כשאמר: ''עכשיו, תדחפי.''
הרגשתי כאילו כל שערה בגומי סומרת, ואיך כל גופי ניצת באש.
הוא הדליק אותי כמו שאף אחד לא הצליח. הרגשתי מגורה.
הכדורים התגלגלו על השולחן וחלק נכבד מהם נעלמו מהשולחן ונכנסו לשקעים שבצדדים.
הוא נעמד ומיד הצטערתי על תחושת החוסר שהחזה החסון שלו גרם לי להרגיש.
''לא רע, סאנשיין.'' הוא חייך ולקח מקל אחר.
סאנשיין.
זה נשמע חצוף כשזה יוצא מפיו. רציתי לשמוע אותו אומר את זה שוב.
המשכנו במשחק עד שהמקום התרוקן מאנשים ודיברנו על מגוון דברים.
נהנתי.
כשהושטתי יד לטלפון השעה הייתה שתיים ועשרה.
לעזאזל, למה הזמן עובר כל כך מהר כשנהנים?
''פאק כבר שתיים. אני חייבת לחזור הביתה.'' פלטתי במהירות.
''יש לך תוכניות למחר?'' הוא שאל.
''כן. קבעתי ללכת לקניון עם לוסי.'' שיקרתי.
הוא בחן אותי לרגע ולבסוף אמר ''אוקיי. נהנתי מאוד דון. איך את מתכוונת לחזור הביתה?"
''אמ, הכל טוב, אני אקח מונית. לילה טוב, מישה.''
חייכתי לעברו וצעדתי לכיוון היציאה.
הוא תפס בזרועי והסתובבתי לאחור.
''אני אקח אותך הביתה.''
הוא לא ביקש, הוא פסק.
''לא, באמת, זה בסדר. אני לא רוצה להטריח אות-''
''זה לא נתון לוויכוח דון. השעה כרגע היא שתיים ורבע בלילה. זה מסוכן עבורך.'' הוא ענה.
ניסיתי לסרב בנימוס אבל לבסוף קיבלתי את ההצעה.
מישה היה נהדר אליי כל הערב ובאמת העדפתי שלא לחזור לבד.
צעדנו לכיוון הרכב.
כשהגענו הבחנתי ברכב שחור שנראה יקר במיוחד. אבל ייחסתי לזה חשיבות רבה.
מישה ענד שעון מזהב ולבש חליפה שכנראה עולה יותר מהמשכורת שלי.
הושטתי יד לדלת של מושב הנוסע אבל מישה הקדים אותי ופתח עבורי את הדלת.
''תודה.'' אמרתי וחייכתי.
מישה נכנס לרכב ומסרתי לו את הכתובת.
הנסיעה הייתה שקטה ועברה בשלום.
כשהגענו לחזית הבית שלי הודתי לו על הנסיעה ולפני שיצאתי מהרכב מישה אמר:
''מה שקרה היום לא היה דייט.''
הייתי מבולבלת ולא הבנתי למה הוא מתכוון וחשבתי שהוא כועס אבל הוא המשיך ואמר:
''תצאי איתי לדייט, דון?"
הוא שאל, אבל אני חושבת ששנינו ידענו שהוא לא באמת שאל.
בלי לחשוב יותר מידי פלטתי ''כן.'' וחייכתי.
רציתי לצאת עם מישה לדייט.
שמחתי על הישירות שלו ועל כך ששאל אותי.
''היום החופשי הבא שלך הוא בראשון'' הוא אמר.
איך הוא יודע שזה יום החופש היחיד שלי?
הסקתי שהוא הבין שאני לא עובדת בבר בימי ראשון כי שם נפגשנו, ולא ייחסתי לדבר משמעות.
''אני פנוייה גם ברביעי.'' אמרתי לו אחרי שבאופן חד פעמי, לא עבדתי ביום רביעי.
''מעולה. רביעי בשמונה בערב, אני אאסוף אותך.''
הוא אמר ובהה בי ולא ידעתי מה מסתתר מאחורי מבטו.
אישרתי באמירת 'כן' ונפרדתי לשלום.
יצאתי מהמכונית והוצאתי את המפתח מהתיק והרגשתי את ידי רועדת קלות.
סובבתי את המפתח במנעול ונכנסתי הביתה.
הבית היה שקט וצעדתי אל עבר המדרגות. עצרתי כששמעתי קול צקצוק מהמטבח.
לעזאזל.
''מה לעזאזל, את חושבת שאת עושה?''
אבא צעק עליי וכשהסתכלתי עליו ראיתי בדלי סיגריות ובקבוק חצי גמור של ויסקי.
לא טרחתי לענות לו והתחלתי לרוץ במעלה המדרגות לכיוון החדר שלי כשהוא מאחוריי.
אני אסתגר בחדר והוא יירדם ויישכח ממני. עדיף כך.
כשהגעתי לחדרי ניסיתי לטרוק את הדלת אבל רגלו ננעצה בין הדלת למשקוף.
רצתי לכיוון חדר האמבטיה אבל הוא משך בשערי וחשתי צריבה בקרקפת כשנפלתי לאחור על הישבן.
''חתיכת זונה מסריחה. חוזרת בלילות כמו איזו זונה. היית עם בחור?''
''מה? פאק! לא עשיתי שום דבר! הייתי עם לוסי בבאולינג!" צעקתי ודמעות נקוו בעייני.
''הייתן בבאולינג במשך שש שעות? אני לא מאמין לך. את זונה. בדיוק כמו אמא שלך.''
הוא סטר לי על הלחי שלי והיא צרבה. הוא הכה אותי בזמן שצעקתי מכאב.
הוא הטיח את אגרופיו בפניי ובבטני ובעט לי ברגליים ובגב.
לא טרחתי לענות לו כי זה תמיד הלהיט אותו יותר.
גוננתי על גופי ופניי בידיי עד שעזב את החדר.
שקט.
זה הדבר היחיד ששמעתי.
התרוממתי מהרצפה שמוכתמת בטיפות של דם וצלעתי לחדר האמבטיה.
בהיתי בבואה שלי במראה ונחרדתי.
דם זרם מאפי והיה חתך קטן בגבה שלי.
פשטתי את הבגדים ובהיתי בחבורות האדומות, שיהפכו לכחולות וסגולות ולבסוף לצהובות, עד שייעלמו.
דמעות זלגו על פניי כשעמדתי מתחת לזרם המים החמים שצרב את עורי אך גם העניק לי נחמה.
לאחר המקלחת לבשתי פיג'מה ונשכבתי במיטה.
התשישות גברה אליי אחרי דקות ספורות, ונרדמתי.

אהובות שלי! פרגנו בכוכב או בתגובה 3>>>