פרק 25 - דון

477 32 5
                                    

דון:
נשארתי ישובה על כיסא הבר במטבח כשהוא הלך.
הדממה זמזמה באוזניי ולא יכולתי לסבול אותה.
הרגשתי איך הדמעות על לחיי התייבשו.
קמתי וצעדתי במסדרון עד שהגעתי לחדר השינה שבו התעוררתי.
צעדתי לחדר המקלחת ופשטתי את החולצה הגדולה שלבשתי.
מילאתי אמבטיה גדולה שעמדה באמצע החדר על ארבע רגליים מוזהבות במים חמים.
בעודי צועדת, בעירום, בחדר השינה, אני מבחינה בפטיפון.
לידו ניצבים המון תקליטים ולהפתעתי אין עליהם רבב של אבק.
האצבע שלי מרפרפת על התקליטים עד שהיא עוצרת על אלבום של בון ג'ובי.
אני מניחה את התקליט על הפטיפון והשיר this ain't a love song מתחיל להתנגן.
אני צועדת לאמבט, סוגרת את ברז המים וטובלת את כף רגלי בתוכה.
החום צורב את עורי ואני מרגישה עקצוץ קל.
אני מתיישבת באמבט ונותנת למים החמים לצרוב את שאר עורי, נותנת למחשבות שבראשי להתנדף.
אני מתמסרת לתחושה החמימה ומשעינה את ראשי על דופן האמבט, בוהה בתקרה ומאזינה למילות השיר.
איך, לעזאזל, הגעתי למצב הזה?
אבל אני לא מתלוננת.
אחרי חמש עשרה דקות ושלושה שירים, אני מוציאה את הפקק מפתח הניקוז ונותנת למים להישאב אל חור הניקוז.
אני צועדת אל המקלחון שנמצא בסמוך לאמבט ופותחת את הברז.
אני חופפת את שיערי עם הסבון שלו.
אני יוצאת מהמקלחון ועוטפת את גופי המגבת לבנה וגדולה, ומתענגת על המגע הרך שלה על עורי.
אני מייבשת את שיערי וצועדת אל הארון הגדול שבחדר.
אני לובשת חולצה לבנה מכופתרת, שמגיעה עד אמצע ירכיי ובוקסר שחור שקצת רופף אבל בזכות הגומי, נצמד לגופי באופן יחסי.
כשאני מביטה בשעון אני מבחינה שהשעה אחת בצהריים.
מתי לעזאזל קמתי?
הוא חיכה לי עד שאתעורר?
פרפרים ריחפו בבטני מעצם המחשבה.
צעדתי אל הסלון המרווח והתיישבתי על הספה.
המסך הגדול לפניי השתרע על חלק נכבד מהקיר.
הדלקתי את הטלוויזיה וזיפזפתי בערוצים.
החלטתי לצפות בסרט קומדיה.
אחרי שצפיתי בסרט, והזמן לא זז, ניגשתי למטבח ופתחתי את המקרר.
השעה הייתה ארבע בצהריים והייתי רעבה.
המקרר היה שופע במאכלים וחומרי גלם, אז הכנתי כריך מוצרלה.
צעדתי אל החלון - או הדלת - שהוביל למרפסת ופתחתי אותו.
הרוח הייתה נעימה על עורי כשיישבתי בסיכול רגליים על הספה.
נגסתי בכריך והתבוננתי בנוף.
לא טרחתי להסתכל על הנוף מקודם.
העיר הייתה שופעת באנשים ובמכוניות.
יכולתי לראות המון מהגובה שבו הייתה הדירה.
עוד נגיסה.
ממתי העיר הזאת יפה כל כך?
אני מניחה שעם שפע הצרות שיש לי ועם העובדה שאני קוברת את עצמי בעבודה, לא יכולתי להרשות לעצמי לבזבז על זה זמן.
עכשיו אני מבינה כמה פספסתי.
סיימתי את הכריך בעוד כמה נגיסות והנחתי את הצלחת בכיור.
אחרי חצי שעה שבה חקרתי מעט את החדרים והתרשמתי מהשפע ומסגנון החיים המפואר, חזרתי לסלון.
השעה הייתה חמש והשתעממתי.
איפה הטלפון שלי?
חזרתי לחדר השינה ולבסוף מצאתי את הטלפון שלי - ואת התיק - מתחת למיטה.
שש שיחות שלא נענו מלוסי, כמה הודעות משון, הודעה ממישה, אבל אף הודעה מאבא.
דיברתי עם לוסי במשך זמן מה, עד שלבסוף החשכה התחילה לרדת על העיר.
הגבתי להודעות שנשלחו, גוללתי באפליקציות חברתיות, בוהה בתמונות שיקריות של אנשים לא מאושרים.
נכנסתי להודעה היחידה שלא עניתי עליה עדיין.
16:27 - אני אחזור מאוחר, אל תחכי לי ערה, מותק ;)
ממ. מעניין מה הוא עושה עכשיו.
אוקיי. תודה שעזרת לי.
הגבתי להודעה שלו.
החשכה המשיכה לרדת על העיר עד שהשמיים התמלאו כוכבים.
אהבתי את הירח ואת הכוכבים. את הברק שמופיע בשמיי הלילה בכל לילה.
אני לא יודעת כמה זמן ישבתי תחת כיפת השמיים, אבל זה היה הדבר האחרון שעיניי ראו לפניי שעצמתי אותן.

אחרי הפסקה קצרה, מישה ודון חוזרים בפרקים נוספים כמובן.
אני דואגת לכן לעוד פרקים שייעלו ממש בקרוב!
Xoxo, gossip girl❤️

התמכרות Where stories live. Discover now