התמכרות

פרק 31 - דון

דון:

8 בפברואר

עברו כמעט ארבעה חודשים מאז שעזבתי.
אחרי שהגעתי הביתה באותו יום - נשברתי.
ישבתי על רצפת חדר האמבטיה, שהייתה נקייה מדם, כאילו כלום לא קרה, והתייפחתי.
לא נשאר לי כלום.
לא שמחתי על מותו של אבי - אבל גם לא חשתי עליו אשמה.
בערך.
בשבועיים שלאחר מכן, התעוררתי כל לילה בבעתה, כי החלום שחלמתי תמיד הסתיים באותה צורה.
אבא שלי חונק אותי למוות.
הייתי מתעוררת בבהלה, מכוסה בזיעה קרה ועם דפיקות לב.
הוא רדף אותי כל חייו והמשיך לרדוף אחריי, גם במותו.
עם הזמן החלומות נעלמו וחזרתי לישון בלילות.
בעודי יושבת על הרצפה, סימסתי ללוסי ושון והודעתי להם שאני לוקחת חופשה לזמן מה.
לא מסרתי יותר מידי פרטים, בעיקר כי לא ידעתי מה לעזאזל אני מתכוונת לעשות.
מאוחר יותר באותו יום עזבתי.
ארזתי מזוודה ועליתי על הטיסה הראשונה לסנטוריני.
אי קטן ביוון, והשקט הנפשי שאני זקוקה לו כרגע.
בשבוע הראשון ישנתי במלון, ואחריו שכרתי דירה נהדרת.
האנשים נחמדים והנופים נהדרים.
אחרי חודש, דיברתי עם מתווך ומכרתי את הבית.
לא רציתי לחזור לשם.
לא יכולתי.
ייחלתי להתחלה חדשה.
עם הכסף שהרווחתי על הבית, יכולתי להישאר פה שנים, אפילו עשורים.
את כל החפצים שמרתי במחסן, לא רחוק ממקום העבודה הקודם שלי.
אני יושבת במרפסת ושותה קפה, בוהה בנוף המשכר, לא יכולה להוריד ממנו את העיניים.

הוא לא יצר איתי קשר מאז.

ידעתי שהוא חכם מספיק כדי למצוא אותי בקלות, אבל הוא לא הופיע ולא יצר קשר, וזה גורם לי להאמין שהוא הבין את הרמז.
השכן שלי, ריו, דופק לי על הדלת בשעה אחת עשרה בבוקר.
כשרק עברתי לכאן, הוא היה ידידותי אליי, ולא היה קשה לראות שהוא נמשך לבנים.
לא חששתי ממנו והוא היה איש שיחה נהדר.
יצאנו לבלות יחד והוא הכיר לי את האי.
ערב אחד, חודשיים אחרי שהכרנו, השתכרנו בבר ואני סיפרתי לו הכל.
כמעט הכל.
לא סיפרתי לו שרצחתי בטעות את האבא המטורף שלי.
סיפרתי, לא לפרטי פרטים - תודה לאל - אבל הוא ידע על מישה.
הוא ידע שלא התגברתי עליו עד הסוף ושאני חושבת עליו בכל יום.
הוא ידע שכשעזבתי נשבר לי הלב.
אבל הוא לא ידע את מה שאני ידעתי.
שיום אחד הוא הולך לחזור, ואני לא יודעת אם אוכל לסרב לו שוב.

🎀