פרק 36 - דון

249 18 11
                                    

דון:

הבס מרעיד לי את החזה.
אני שותה קוקטייל.
מוזיקה חזקה. גופים מתחככים.
לוסי ואני רוקדות במשך שעות.
צ'ייסר.
הרגליים שלי בוערות אבל הדופק שלי בועט.
עוד צ'ייסר.
הראש לי מסתובב.
גוף נצמד אל הגב שלי וכורך את ידו סביב מותני.
אני מסובבת את ראשי במהירות כדי להוריד מעליי את הבחור.
''אני לא מעוניינת-'' אני מבחינה במישהו מאחוריו.
רחוק. בפינת המועדון. צופה בי.
הלב שלי דופק בפראות.
אני נחלצת מידיו של הבחור וממהרת לצד השני של המועדון.
מפלסת את דרכי בין האנשים, נדחפת כדי לנסות להגיע.
אני בטוחה שראיתי אותו.
אני בטוחה שזה הוא.
הוא כאן?
אני מגיעה אל פינת המועדון, אך לא מוצאת אף אחד.
אני מביטה לצדדים ומחפשת שוב.
לא יכול להיות.
דמיינתי את זה?
אני מבחינה בדמות גבוהה נכנסת אל דלת.
אני מדדה ברגליים לא יציבות כדי להגיע על הדלת.
היא נמצאת בסופו של מסדרון חשוך.
כמה גדול המקום הזה?
כשאני מגיעה אל הדלת אני דוחפת אותה ונכנסת אל תוך החדר.
דמות גבוהה עומדת בקצה החדר.
לא רואים את פניה, רק את הצללית המאיימת.
''מישה?'' אני קוראת.
הוא נראה שונה מאז הפעם האחרונה שראיתי אותו.
הוא נמוך יותר ורחב יותר.
החושך מתעתע בי. או שאולי זה האלכוהול?
כשהוא לא עונה אני מתקרבת.
אני נאחזת בקיר כדי לשמור על יציבות.
כשאני במרחק של שלושה צעדים, הדמות יוצאת מן הצללים ואוחזת בי בחוזקה.
''חתיכת כלבה מטומטמת. איפה אבא שלך?"
הקול מוכר לי.

''אתה לא מתכוון להעניש אותה, ג'ון? היא דקרה את אחד הספקים שלי. אתה מעדיף שאני אעניש אותה?"

צמרמורת עוברת בגבי כשאני קופאת.
''יוג'ין.'' אני אומרת בקול ארסי.
''אני לא אחזור על זה שוב, דון. איפה אבא שלך?''
הוא מושך בידיי חזק יותר.
''הוא מת.'' אני יורקת מפי.
האלכוהול לא מועיל לי בלי קשר לעובדה שאני בקושי עומדת זקוף.
''חתיכת-'' הוא לא טורח לסיים את המשפט.
הוא מטיח אותי בקיר וגורר אותי כשמושך בשיער שלי.
הקרקפת שלי זועקת.
כך גם אני.
''תשחרר אותי! חתיכת חלאה!''
אני צועקת, חזק, אבל אין טעם אף אחד לא יישמע אותי כשברקע מתנגנת מוזיקה.
''תשתקי.'' הוא ממלמל משהו נוסף שאני לא שומעת.
ציפורניי ננעצות בכפות ידיו, אך לשווא.
לפני שאני מספיקה לשים לב, אנחנו בסמטה חשוכה, מחוץ למועדון.
''יוג'ין!'' הצעקה שבוקעת מפיו היא צורמנית.
הוא מטיח את אגרופו בפניי, על הלסת.
אני משתנקת מכאב.
כשנייה לאחר מכן, אני מרגישה דקירה בזרועי שאחריה אני חשה סחרחורת.
עפעפיי נסגרים מעצמם ואני מנסה שלא להירדם.
אך גם זה, לשווא.


התמכרות Wo Geschichten leben. Entdecke jetzt