התמכרות

פרק 45 - מישה

מישה:

השעה שבע בבוקר כשאני מביט בה.
היא על המיטה, גופה מכוסה בשמיכה ושיערה פזור על הכרית.
היא נראת שלווה.
חלפו שלוש שעות מאז שהתעוררתי, ובזמן הזה לא עשיתי שום דבר מלבד להסתכל עליה ועל הנשימות השקטות שלה.
היא חזרה אליי.
רציתי לזיין אותה ולנשק כל חלק בגופה עד עלות השחר, אבל ידעתי שהיא מותשת וזקוקה למנוחה.
אני נשכב לצידה על המיטה, ומלטף את צד פנייה.
ראשה זז, והיא ממצמצת כמה פעמים עד שעינייה מתרגלות אל האור שחודר מן החלון.
''איך ישנת?'' אני שואל אותה.
היא משפשפת את עינייה בשתיי ידייה ומפהקת.
''ישנתי טוב. ממש כאילו הרגע קיבלתי את זיון חיי.''
אני מחייך.
''אני שמח לשמוע.''
היא מתרוממת ומטפסת עליי, יושבת עליי בפיסוק ומצמידה את שדייה אל חזי.
ראשי מוטל לאחור על הכרית.
''זאת הזקפה השנייה שלי הבוקר. לעזאזל.''
היא מנשקת את צווארי וידיי נשלחות את המותניים שלה.
כשהיא מתחככת בבסיס האיבר שלי אני גונח.
''את הורגת אותי.''
''ואתה מזיין אותי. אנחנו שווים.'' היא מחייכת.
החיוך שלה קורן.
''הייתי מת לזיין אותך, עד שתגמרי לי על הזין ועל הלשון, אבל אנחנו צריכים ללכת.'' אני נאנח.
''ללכת? לאן?" היא מביטה בי ומרימה גבה.
''הביתה.''
היא שותקת ולא אומרת דבר.
''את רוצה שנישאר כאן? אני יכול לקנות אי שלם. רק תגידי.''
''אין לי לאן לחזור.''
היא אומרת וקולה שקט, ויש בו מעט עצב.
''תחזרי איתי. אין דבר שהייתי רוצה יותר.''
יש דבר שהייתי רוצה יותר.
אם זה היה תלוי בי, הייתי מתחתן איתה אחרי הפגישה הראשונה שלנו.
אבל עדיין לא.
''אתה רוצה שנגור יחד?'' היא תוהה.
אני מניח את ידי על הלחי שלה ומלטף באגודלי את שפתה התחתונה.
''אני רוצה שנגור יחד ותשבי לי על הפנים בכל פאקינג בוקר, מותק.''
היא מסמיקה ואני מחייך אליה.
''אז כן?'' אני שואל.
היא מחייכת. ''כן.''
היא מעבירה אצבע על החזה המקועקע שלי כשהיא שואלת, ''מה היה הקעקוע הראשון שלך?''
אני מצביע על ורד אדום וקוצני.
''בגיל ארבע עשרה, עשיתי אותו לכבוד אמא שלי, ביום ההולדת שלה. זה היה הפרח האהוב עליה.''
''ממ. איך היא הייתה? אמא שלך.''
''היא הייתה יפה כמו מלאך. היא ואבא שלי התחתנו בנישואי שידוך. הוא אף פעם לא אהב אותה והיא לא אותו. הגיע לה להיות נאהבת. ואלכס ואני הענקו לה אהבה, כמו שהיא העניקה לנו.
בעולם אחר היא הייתה יושבת עכשיו ולוגמת מספל של תה על מרפסת בבית שלה שעל החוף.
היא אהבה את הים, היא תמיד הייתה לוקחת אותנו לשם ובונה איתנו מגדלים בחול.''
היא מחייכת.
''היא נשמעת כמו אישה נהדרת. צר לי שהיא לא כאן איתך.''
אני מלטף את הלחי שלה.
''אני לא יכולה לדמיין אותך בתור ילד קטן, בונה ארמון בחול.'' היא צוחקת.
''אף פעם לא הייתי קטן. אבל בניתי ארמונות מרשימים.''
שנינו מחייכים.
''איזה קעקוע הוא הקעקוע שאתה הכי אוהב?''
אני חושב על זה, רק לרגע.
אני מצביע על האיילה שמקועקעת על החזה שלי, איפה שנמצא הלב.
היא מביטה בקעקוע, ומרימה את עינייה אליי.
''אבל-'' היא שותקת.
אני מביט בה כשהיא מבינה.
''עשית קעקוע של הכינוי שנתת לי?'' גבותייה מתרוממות.
''אמרתי לך. אני מכור.''
''מתי?''
''ביום שעזבת.''
היא מלטפת את האיילה ומנשקת את הקעקוע בעדינות.
''אהבת?'' אני צוחק.
''מאוד.'' היא מחייכת.
אני מתרומם, כשהיא עליי, וקם מהמיטה.
היא תלוייה עליי כמו קופיף ואני צועד אל חדר האמבטיה.
אנחנו מצחצחים שיניים, ומתלבשים.
כשהיא לובשת שמלה ירוקה ופרחונית, אני שורק לה.
היא מחייכת.
''תארזי את החפצים שאת רוצה לקחת. צריך לצאת בעוד חצי שעה.'' אני אומר לה.
היא דוחפת בגדים וחפצים לשתיי מזוודות ומסיימת לארוז בדיוק בזמן.
אנחנו יוצאים מהדירה אל שביל הגישה.
''מה אני אעשה עם הדירה? חתמתי על חוזה שכירות לשנה.'' היא אומרת.
''אני אטפל בזה.''
''בלי להרוג אף אחד, מישה.'' היא אומרת מבעד לכתפה.
אני רוטן.
אלכס אוסף אותנו.
אני מתיישב איתה במושב האחורי ושואל אותו
''טיפלת בהם?''
''נו בוודאי שטיפלתי בהם. מישהו היה צריך בזמן שהזדיינתם כמו שפנים.''
הוא מכה את ההגה כמה פעמים וצוחק.
דון מסמיקה ואני מחייך חצי חיוך.
כשאנחנו מגיעים אל שדה התעופה, דון מסתכלת עליי.
''מה? לך אין מטוס פרטי?'' אני צוחק ומביט בה.
היא נושכת את שפתה התחתונה בחיוך.
כשאנחנו עוצרים, אני ניגש ופותח לך את הדלת, ולא נותן לה לדרוך על האספלט, אני מרים אותה על כתפי וצועד אל עבר המטוס כמו איש מערות.
''אתה מחליא אותי. חתיכת קוף.'' אלכס רוטן ולוקח את המזוודות.
''תוריד אותי! מה אתה עושה!'' היא צוחקת ושיערה נופל מטה.
כשאני לא עונה לה, היא צובטת את ישבני.
אני מפליק לה כתגובה.
היא צוחקת.
אנחנו עולים למטוס ואני מוריד אותה מכתפי.
שיערה פרוע מעט.
אנחנו מתיישבים והיא בוחנת את המטוס.
הוא מכיל עשרים מושבים, שירותים, ותא מטען רחב בבטן המטוס.
כשאנחנו ממריאים, היא מסתכלת מהחלון על הים הכחול.
ואני מסתכל עליה בשאר הזמן.
דיילת ניגשת אלינו ומציעה לה שמפנייה.
היא לוגמת מהמשקה המוגז ואני לוגם מכוס הוויסקי.
''זה טעים?'' היא שואלת.
''ויסקי?'' אני שואל.
היא מנענעת את ראשה לחיוב ואני מפנה את הכוס אליה.
היא מביטה בכוס וכבור כמה שניות לוקחת אותה ממני ולוגמת לגימה קטנה.
היא מעוותת את פרצופה בתגובה לטעם.
''איכס. זה נורא. יש סיבה שלא טעמתי את זה עד היום.''
''עברת בבר, ולא טעמת ויסקי?'' אני מצחקק.
היא מושכת בכתפייה.
אורך הטיסה הוא שלוש עשרה שעות.
היא מספרת לי סיפורים וחוויות, ואני משתף אותה בשלי.
''רגע, לא אמרת לי מתי יום ההולדת שלך.'' היא אומרת ומביטה בי כשהיא הפוכה.
רגלייה על המושב וראשה מונח על מסעד הכסא שלי.
''הרביעי במרס, אלף תשע מאות תשעים ושבע.''
''היי, זה ממש בקרוב. בעוד שבועיים בערך!'' היא אומרת.
היא מחייכת, ואומרת ''שלי ב- אתה כבר יודע? נכון?''
''התשעה עשר באוגוסט, אלפיים וארבע.'' אני אומר.
''אתה חולה.''
''ואת חוגגת בקרוב עשרים. זקנה.''
''מי שמדבר! אתה סבא. חוגג 28 בעוד שבועיים. לקנות לך מקל הליכה?'' היא צוחקת.
כשהשמש שוקעת ומחשיך בחוץ, היא נרדמת.
אני לא יכול לחכות עד שנגיע.
עד שתהייה במיטה שלי.
אני עובר עם אלכס על מיילים ומסמכים, וכשהמטוס נוחת בעיר ניו יורק, השעה אחת עשרה בלילה.
אני מעיר אותה בעדינות והיא מפהקת.
אנחנו יוצאים מהמטוס ואני פותח עבורה את הדלת, במושב הנוסע.
כשהיא נכנסת, אני מחליף מילה על אלכס.
''בעוד שעה ניפגש במועדון. תביא את הסחורה.''
הוא מהנהן ונכנס למכונית מרסדס שחונה בסמוך לשלי.
אני מתיישב במושב הנהג ונוסע אל הפנטהאוז.
הנסיעה שקטה והרוח שנכנסת מבעד לחלון פורעת את שיערה.
אנחנו נכנסים את החניון ואני מדומם את המנוע.
אני ניגש אל הדלת במושב הנוסע ופותח אותה עבורה, כשהיא יוצאת אני לוקח את המזוודות מתא המטען.
אנחנו נכנסים אל המעלית ואני לוחץ על הקומה האחרונה.
קומה מספר ארבעים ושלוש.
כשדלתות המעלית נפתחות, הבית חשוך ושקט, עד שנשמעים צעדים על הרצפה.
מייק מגיח מהחדר ואוזניו מתרוממות.
הוא מגיע אלינו במהירות וקופץ על דון שמתכופפת ללטף את בטנו, והוא מקשקש בזנבו.
חתיכת בוגד.
כשהוא נזכר שגם אני קיים, הוא קופץ גם עליי ואני מגרד מתחת לסנטרו.
''אלכס טיפל בו בזמן שלא הייתי, וכשקראתי לאלכס, השארנו אותו אצל מקס, רואה החשבון שלי. אין ספק שהבחור השמין.'' אני אומר לה בזמן שאני מלטף את בטנו של מייק.
אני מדליק את אורות הבית וצועד אל המטבח.
''לא אמרתי לך תודה.'' היא אומרת.
''תודה? על מה?'' אני אומר.
''שמנעת מיוג'ין למכור אותי. תודה.'' היא משפילה את מבטה ומשלבת את ידייה על החזה.
''מותק, אל תודי לי על משהו שהייתי עושה שוב בכל רגע נתון. הייתי עושה את זה עוד אלף פעמים, והייתי קופץ לתןך מדורה בשבילך.'' אני אומר לה ונושק לשפתייה.
''אתה יודע. כשהייתי בבניין ההוא, היו שם המון חדרים.''
היא אומרת בהיסוס.
''ומה ראית?'' אני מעודד אותה להמשיך.
''גברים. נשים. וכמה ילדים, אני חושבת.''
היא נושפת ונושכת את שפתה, ואני מתייק את המידע במוחי.
אני אצטרך אותו.
''תודה שאמרת לי. אני חייב ללכת. אני אחזור בעוד כמה שעות. אם תצטרכי משהו, תתקשרי.''
אני אומר לה בלית ברירה ועוטף את פנייה בידיי.
''אל תלך.'' היא אומרת בתחינה.
''אני חייב.''
היא נוגעת בחזי ומביטה בי.
אני מנשק אותה ברכות, והנשיקה נעשית פראית בן רגע.
אני טורף אותה. אני לא יכול להפסיק.
ידיי משוטטות על גופה, וידייה יורדות מחזי על מותניי.
היא משחררת את אבזם החגורה שלי ופותחן את רוכסן המכנסיים.
היא מתנקת את הנשיקה שלנו ויורדת על ברכייה.
שאני אמות.
''את לא חייבת, מותק.'' אני אומר.
''אני רוצה.'' היא אומרת, קולה רוויי בתשוקה.
היא מורידה את מכנסיי ואת התחתונים.
אני כבר עומד איתן עבורה.
אני נשען לאחור על שיש המטבח, ומלטף את פנייה.
היא אוחזת בבסיס, נעה למטה ולמעלה.
שפתייה הפסוקות נחות על העטרה והיא מוציאה מעט את לשונה ומלקקת בתנועת סיבוב.
אני בולע את רוקי.
היא מלקקת לכל אורכו, מהבסיס ועד לעטרה, וחופנת בעדינות את האשכים.
היא מכניסה את הקצה את פיה, והתחושה מדהימה.
חם ורטוב. מזכיר לי איברים אחרים בגופה.
היא מלקקת, ומוצצת, מכניסה לפיה עוד סנטימטר בכל פעם.
אני מניח את ידיי ראשה, האצבעות שלי משתחלות בשיערה המשי.
''אני יכול?'' אני שואל.
היא מהנהנת לאישור ואני דוחף את ראשה מעט קדימה.
''תרפי את הלסת, מותק, את מסוגלת ליותר.''
היא מרפה את הלסת ומכניסה את איברי אל פיה, כמעט עד הקצה.
''את מעולה מותק.''
דמעות זולגות מעינייה כשהיא נושמת דרך האף.
אני מתנשף וגונח כשהיא מוצצת ושקע נוצר בלחיים שלה.
''פאק, מותק.'' חזי עולה ויורד.
היא חופנת את האשכים ומרכינה את ראשה יותר, עד שהאף שלה נוגע באגן שלי.
''פאק. תסתכלי עליי.''
היא מרימה אליי את מבטה, ואני כמעט גומר במקום.
שריר נקפץ בלסת שלי ואני מושך בעדינות את ראשה לאחור, חושף את כל האיבר שלי ומשאיר בפיה רק את העטרה.
איזה מחזה.
טיפות של זרע מתמקמות על הלשון שלה לפני שאני מוחה את הדמעות מעינייה.
אני מזיז את ראשה במעט פראות, ומסתכל עליה כדי לוודא שהיא בסדר.
אני בוהה בעינייה בזמן שאני מזיין לה את הגרון, וזה המחזה הכי אירוטי שראיתי.
האשכים שלי מתכווצים ואני עומד לגמור.
''את לא חייבת לבלוע.'' אני אומר.
היא בוהה בי וידייה אוחזות באחוריי היריכיים שלי, דוחפות עמוק יותר.
''כן, מותק. פאק.'' אני גונח.
הפורקן שלי נפלט אל גרונה והיא בולעת כל טיפה בזמן שעינייה על עיניי.
אני יוצא מפיה ורוכס את המכנסיים.
אני מרים אותה ומנשק אותה.
טועם אותי על לשונה.
''איך הייתי?'' היא שואלת ולחייה ורודות.
''כמו פאקינג כוכבת פורנו. התאמנת?''
אני מתנשף וצוחק כשהיא מסמיקה עוד יותר.
''שאלתי חברה.'' היא אומרת.
''ואני שמח שבחרת לבחון עליי את הטיפים.''
אני נושק למצחה.
''אני מת לאכול אותך, אבל אני חייב ללכת. שלא תחשבי שלא אפצה אותך, מותק.''
אני אומר וצועד אל המעלית.
כשאני עומד במעלית, הדלתות נסגרות ומעלימות ממני את פנייה היפות.
ערב ארוך עומד לפניי.
ולפניי הזקפה שלי.

🖤