5

452 39 3
                                    

הפעם לא השעון המעורר העיר את בלייק, אלא הצרחות של הילד הקטן בחדר הסמוך.
בלייק קפץ מהמיטה, מוחו עדיין מעורפל וראייתו היטשטשה מהמהירות שבה הוא קם ורץ לחדרו של קאי, לבו פועם בפראות בחזהו. לבו נשבר ממראה בנו בועט ממנו את השמיכה בשנתו, צורח ובוכה. בדרך כלל לקאי יש סיוטים כשהוא חולה ויש לו חום.
אלוהים זה לא טוב. הוא מיהר לצידו של קאי והתיישב על קצה המיטה, מעביר את אצבעותיו בעדינות בשערו.
"הכל בסדר מותק, זה רק חלום רע, אבא שומר עליך" הוא הרים את הילד קלות כך שראשו נשען על ירכו, האגודל שלו מלטף את מצחו בתנועות מרגיעות. "אבא" קול הבכי של הילד נשמע לוחש באוזנו. "זה היה רק ​​חלום אהוב שלי, אתה בסדר" בלייק נישק את מצחו של הילד שזה עתה התעורר והתיישב על המיטה, פניו קבורות בחזה של אביו שעטף אותו בחיבוק. "המפלצת-" הבכי של קאי החמיר. "זה בסדר מותק, אבא כאן איתך, שום דבר לא יכאיב לך" הוא מלמל וליטף את גבו במעגלים בתקווה שזה ירגיע אותו קצת. קאי התרחק מעט ועיניו הגדולות הביטו באביו בהבעה מפוחדת, הילד המסכן נראה כל כך כאוב.
"אני הולך להביא את המדחום, רק שנייה מותק בסדר? אני חוזר" הבטיח בלייק לאחר שהצליח להרגיע את הילד הבוכה. קאי הנהן באיטיות, משפשף את עיניו באגרופיו הקטנים, לחייו הסמוקות מנוגדות לעורו החיוור מעט. בלייק ניגש לארון התרופות באמבטיה והוציא את המדחום, הוא נאנח בייאוש כשראה שהשעה ארבע לפנות בוקר וכנראה שהלילה לא יהיו לו שוב שעות שינה, אבל זה בסדר, הילד שלו היה צריך אותו .
"אוי מותק אתה בוער מחום" בלייק קרא בדאגה כשהמדחום סיים למדוד את המעלות. "משהו כואב לך?" הוא שאל בלחץ, מחזיק בידיו הקטנות של הילד העייף. קאי הצביע על בטנו ובלייק הנהן בדאגה. "חכה פה רגע, אבא הולך להביא תרופה" הוא נישק את ראשו ויצא מהחדר לכיוון המקרר והוציא את סירופ התרופות המתאים לילדים. הוא הוציא כפית מהמגירה ומילא כוס מים לפני שחזר לחדר והתיישב על הרצפה. הוא מזג את הסירופ לכף ועזר לקאי להכניס אותו לפיו לפני שנתן לו את כוס המים ועזר לו לשתות אותה. "רוצה לישון במיטה שלי הלילה?" הוא שאל בחיוך עדין וליטף את לחיו החמה והסמוקה. קאי הנהן בחולשה ובלייק הרים אותו והעביר אותו למיטתו, הוא כיסה אותו היטב ונישק את ראשו. "אתה לא הולך לישון אבא?" הוא שאל בעייפות ופיהוק קטן חמק משפתיו. "אני בא בעוד כמה רגעים, אני רק צריך להתקשר למאט" הוא מלמל ולקח את הטלפון מהשידה לפני שיצא מהחדר וחייג את המספר של מאט. "ולמה לעזאזל אתה ער ברבע לחמש בבוקר?" מאט ענה לטלפון. "אני מצטער שאני מפריע לך בשעה כזו, אני יודע שבטח חזרת מהעבודה לפני כמה דקות אבל קאי התעורר עכשיו עם חום וכאבי בטן ואני לא יודע מה-" התחיל בלייק להתנשם בלחץ אבל נקטע על ידי קולו של מאט. "זה בסדר, תביא אותו לכאן מחר בבוקר, הבן זוג שלי יטפל בו כשאני אשן קצת הוא אוהב את הילד, קאי בסדר?" הדאגה נשמעה בקולו של מאט וזה חימם את לבו של בלייק לשמוע את זה, לפחות למישהו היה אכפת ממנו ומהילד שלו. "אני מקווה, נתתי לו תרופה והרדמתי אותו בחזרה במיטה שלי. אני מקווה שהחום יירד והוא יצליח לישון קצת. אני אביא אותו מחר בבוקר. תתקשר אליי אם יש לו שוב חום או משהו כואב לו, בסדר?" הוא שאל בדאגה. "אין בעיה אחי, נתראה בקרוב מאוד" מאט היה משועשע ובלייק גלגל את עיניו בתסכול. "תודה על העזרה מטי" בלייק אמר בהכרת תודה. "באהבה, נתראה," אמר מאט לפני שהשיחה נותקה. בלייק חזר לחדרו וחייך מעט למראה המלאך הקטן שלו ישן בשלווה במיטתו. הוא נשכב לידו וחיבק אותו בעדינות ככל האפשר כדי לא להעיר אותו. "רק שתרגיש טוב, זה כל מה שאני רוצה" הוא מלמל בלחש כשעיניו החלו להיסגר בעייפות, הייתה לו רק שעה לישון והוא מאוד רצה לנצל אותה.

just maybeWhere stories live. Discover now