just maybe

27

השעה הייתה שלוש וחצי בבוקר כשבלייק שכב במיטתו,ער לחלוטין.
היו לו עוד לפחות שלוש שעות לישון אבל הוא פשוט לא הצליח להירדם,עמוק בתוכו הוא ניסה להכחיש את הסיבה,אבל הוא ידע שזה בגלל שלוקאס לא עונה לו כבר המון שעות.
הוא דאג לו כל כך,מה אם קרה לו משהו? מה אם הוא צריך עזרה? מה אם- בלייק הכריח את עצמו לסלק את המחשבות האלו מראשו,מה הסיכויים שזה באמת נכון? מה הסיכויים שלוקאס שרוע עכשיו באיזו סמטה חשוכה ומחכה- והנה שוב המחשבות הנוראיות האלו מזדחלות למוחו,הוא בן הזוג של לוקאס כבר כמעט חודשיים,הוא יודע שאף אחד לא יכול לפגוע בבחור המגודל שלו.
שלו? כן,שלו,לוקאס היה שלו והוא היה של לוקאס כבר כמעט חודשיים.
חיוך קטנטן התגנב לפניו כשחשב על
זה,שלו,הוא אוהב את זה.

רעש מוזר העיר את בלייק מהשינה שהצליח ליפול אליה סוף סוף,ליבו דופק בפראות מהבהלה הפתאומית.
הוא קם ממיטתו בבהלה,גופו מצטמרר מעט כשהרוח הקרה פגשה בפלג גופו העליון שהיה חשוף וראשו מסתובב מהקימה הפתאומית,הוא התקדם בצעדים קטנים לכיוון הסלון,ליבו דוהר בפחד כששמע שוב את הרעש,רעש של צעדים כבדים נשמע מחוץ לדלת ביתו,הוא כיווץ את גבותיו בבלבול והתקדם בשקט ככל האפשר לכיוון העינית.
"אלוהים אדירים" הוא זעק באימה ומיהר לפתוח את הדלת,לוקאס,מדמם,פצוע,נראה כל כך חלש.
"אלוהים לוקאס מה קרה לך" דמעה זלגה מעינו והוא מיהר להעביר את משקלו של לוקאס אליו מהקיר שנשען עליו כדי להעביר אותו אל הספה.
"אני מצטער שלא עניתי לך" הוא לחש,כל כך בשקט עד שבלייק כמעט ולא שמע.
"אתה חושב שזה מה שמעניין אותי עכשיו? אתה נורמאלי? מה קרה לך?" ההיסטריה נשמעה היטב בקולו,הוא גרר את לוקאס אל הספה,גופו כמעט וקורס ביחד איתו,לוקאס היה הרבה יותר גדול מבלייק מבחינה פיזית,ובלייק נאלץ להשתמש בכל טיפת כוח שהייתה בגופו כדי לא להתרסק על הרצפה תחת משקלו של לוקאס.
בלייק הניח את לוקאס על הספה,טוב..יותר כמו זרק,הוא הרגיש את גופו מתפרק מכאב מסחיבתו של לוקאס.
בלייק ניסה להבין מאיפה מגיע הדימום,הוא הרגיש קיא עולה בגרונו למראה כל הדם שסביבו,זה היה נראה שהוא פצוע בכל מקום אפשרי בגוף.
"לוקאס,מה קרה לך" הוא שאל שוב,עיניו מעט מטושטשות מהדמעות,ליבו שרף מכאב מהמחשבה שהוא עומד לאבד את לוקאס.
הוא חפן את פניו בשתי ידיו,מנסה לרכז את הבחור כחול העיניים שעיניו נראו כבויות כל כך,אבודות.
"תתקשר לטום" לוקאס לחש והצביע בקושי על כיסו הקדמי,שם נמצא הטלפון שלו.
"קודם אמבולנס" בלייק אמר ושלף את הטלפון של לוקאס מכיסו,נעצר כשיד מגואלת בדם הונחה על ידו הרועדת.
"לא אמבולנס,טום" הוא השתעל ודם ניתז מפיו,בלייק יבב בבכי וחייג לטום.
"תישאר איתי לוקאס" הוא לחש,הדמעות שלו נופלות על גופו המדמם של כחול העיניים.
"הלו" קולו הישנוני של טום נשמע מהקו השני ובלייק הוציא יבבה חנוקה ואחז בידו של לוקאס.
"טום,זה בלייק הבן זוג של-" הוא מיהר להציג את עצמו כשטום קטע אותו.
"אני יודע מי אתה בלייק,הכל בסדר? איפה לוקאס?" הבהלה נשמעה בקולו ובלייק משך באפו לפני שדיבר.
"אצלי בדירה,הוא ממש פצוע,הוא לא מרשה לי להזמין אמבולנס-"
"כתובת בלייק כתובת" הוא שמע את הפאניקה בקולו של טום ובקול רועד נתן לו את הכתובת.
"אני בדרך" היה כל מה שטום אמר לפני שניתק את הטלפון.
"טום בדרך" בלייק לחש והצמיד את ידו של לוקאס אל ליבו,מחבק אותה.
"תישאר איתי לוקאס אני מתחנן עוד קצת" בלייק בכה כמו שלא בכה מימיו,הוא לא יכול לאבד אותו.
עיניו היפיפיות של לוקאס החלו להיעצם,אחיזתו בידו של בלייק נחלשת.
"בבקשה תישאר איתי לוקאס,אני אוהב אותך" הוא לחש בבכי,מצמיד את שפתיו למצחו,כמה דמעות זולגות מעייניו של בלייק אל פניו של לוקאס.
"אני אוהב אותך בלייק" דמעה קטנה ירדה מעינו של לוקאס,שנייה לפני שנפל לחשיכה עמוקה,וזעקה של יגון נשמעה ברחבי הדירה.