9

446 47 12
                                    

"אחי, הוא שלח שלוש קופסאות מלאות באוכל ומצרכים לבית שלי, זה בטח עולה מאות אם לא אלפים, למה לעזאזל שהוא יעשה את זה? ואיך הוא ידע את הכתובת שלי? אולי אני צריך להתקשר למשטרה או משהו כזה?" בלייק מלמל לטלפון, המוח שלו היה כמו כאוס אחד גדול, הוא היה עצבני, מפוחד, מבוהל למעשה, הוא התחרפן.
"כן אני בטוח שיעצרו אותו במאה אחוז" מאט הקניט אותו קצת. "מאוד עוזר כמו תמיד" בלייק גלגל את עיניו בתסכול. "פשוט תעזוב את זה, באמת היית צריך את האוכל הזה בשבילך ובשביל קאי, אתה צריך להיות מאושר אחי, אתה יכול להשתמש בכסף שחסכת לאוכל כדי לקנות לקאי משהו נחמד, זה ישמח את שניכם" אמר מאט ובלייק המהם בתגובה, הוא ידע שהוא צודק, אבל זה לא הרגיע אותו.
"הוא דווקא נשמע כמו אדם נחמד אתה יודע?" מאט אמר אחרי כמה רגעים של שתיקה ביניהם, בלייק היה מזמן אבוד במוחו.
"כן, זה לא כאילו הוא מאפיונר רוצח או משהו כזה" הוא אמר בחזרה בסרקזם וגלגל את עיניו שוב, לפני שהבין מה הוא בעצם אמר והבהלה הבזיקה שוב בגופו, מה אם הוא יפגע בקאי או בו?.
"אנחנו לא יודעים אם זה נכון אחי, אלו שמועות, אתה לא יודע אם הוא באמת הרג מישהו" מאט ניסה להרגיע אותו ללא הצלחה.
"אני צריך שהוא יתרחק ממני וקאי, אני לא יכול לסכן את קאי ככה, אף פעם"

"ברוכה הבאה לבית הקפה של ליז, מה אני יכול להביא לך היום?" בלייק שאל את הבחורה שרק בהתה בתפריט במשך מה שהרגיש כמו שעות.
"אני לא יודעת, מה היית ממליץ לי?" בלייק יכול היה לחוש בפלירטוט בקולה מקילומטרים וזה גרם לו להרגיש שהוא עומד לקרוע לעצמו את השיער אם היא לא תעזוב אותו בשקט.
"האייס לאטה ממש טוב"
הוא לא יכול להיות יותר מזויף עכשיו עם החיוך הזה על פניו.
"ומה עם קינוח? לא יזיק לי משהו מתוק כמוך" היא קרצה ובלייק הרגיש את כל גופו מתכווץ בגועל וכעס, מה הוא עשה לא בסדר בחייו? מה כולם רוצים ממנו?.
"עוגת השוקולד החמה ממש פופולרית, גם עוגת הגבינה" הוא אמר לה, עצבני קלות שזה לוקח כל כך הרבה זמן.
"באיזה שעה יש לך הפסקה מותק? אנחנו יכולים לחלוק עוגת-"
"הוא לא פנוי" קול עמוק מאחוריה גרם לשניהם, בלייק והבחורה, לקפוץ מפחד.
בלייק חשב לרגע שהחיים עזבו את גופו כשראה את לוקאס עומד מאחורי הבחורה עם חיוך משועשע על פניו למראה הפחד בעיניה של הבחורה.
"אני מצטערת, לא ידעתי שהוא איתך" היא התנצלה במהירות.
"הוא עדיין לא" הוא אמר ובלייק קימט את מצחו בבלבול מדבריו.
"את יכולה לעזוב עכשיו" אמר לוקאס ושילב את ידיו, היא הנהנה בדאגה וברחה מבית הקפה. היה רגע ארוך של שקט בין שניהם בזמן שפשוט בהו אחד בשני, עד שבלייק החליט להיות אמיץ ולשבור את הדממה המתוחה.
"תודה לך על הארגזים מר וייט, אני מאוד מעריך את זה, באמת לא היית צריך לעשות את זה" הוא אמר, לחייו אדומות מעט מהכרת התודה, הוא לא היה גבר של תודה וסליחה.
"זה באמת היה התענוג שלי" הוא חייך ורכן מעט לעבר בלייק, שבאופן לא מודע לקח צעד אחורה. "איך ידעת את הכתובת שלי?" הוא שאל אותו לפתע את השאלה שהטרידה אותו. "אני יודע הכל ילד יפה" הוא אמר וקרץ, וגרם לבלייק לרעוד מפחד,הוא צריך להתרחק מהבחור הזה כמה שיותר מהר.

just maybeWhere stories live. Discover now