just maybe

32

"אדון ווילסון בוא אחריי,מר וויט יגיע בעוד מספר דקות" דין אמר וסימן לבלייק וקאי לעקוב אחריו אל המעלית.
"למה יש לו מעלית בבית?" בלייק אמר ובחן את המעלית השקופה שהגיעה עד קומה 4.
"אתה רוצה לעלות 4 קומות ברגל? בבקשה" דין אמר ומשך בכתפיו.
"זה לא קצת מוגזם? 4 קומות לבן אדם אחד?" בלייק המשיך בשעה שיצאו מהמעלית.
"מר וויט לא גר פה לבד,השומרי ראש,העוזרות והמשפחות שלהם גרים פה גם,תראה,המרתף אסור לכניסה אז בבקשה ממך אל תנסה בכלל להגיע לשם,הקומה הראשונה היא הסלון,המטבח וכמה חדרים של שומרי הראש,הקומה השנייה היא של עוזרות הבית והמשפחות שלהם,בקומה השלישית יש עוד שומרים ועובדים,חדר כושר וחדר קולנוע,הקומה הרביעית היא של מר וויט בלבד,אף אחד מלבדו לא רשאי להיכנס לחדרים שם" דין הסביר לו ובלייק כיווץ את גבותיו בבלבול.
"דין,אני לא יודע אם אתה יודע את זה,אבל אנחנו בקומה הרביעית" הוא אמר בלחישה נוטפת ציניות.
"יופי,אני שמח שאתה יודע לספור" דין אמר בחיוך וגלגל את עיניו מעט.
"למישהו פה יש בעיית גישה" בלייק אמר והרים גבה.
קאי צחקק מעט,הילד הרגיש משועשע לראות את הריב של אבא שלו ושל דין,הוא הרגיש שזה ריב כמו של הילדים בכיתה שלו.
דין חייך והתכופף על ברכיו "משהו מצחיק אותך בחור קטן?" הוא פרע מעט את שיערו הבהיר.
"אני אודה לך אם תרחיק את הידיים המזוהמות שלך מהבן הטהור שלי" הוא אמר ומשך את קאי מאחוריו כתנועה מגוננת.
דין התרומם,נועץ מבט לא מוסבר בבלייק,השניים בבירור לא חיבבו אחד את השני.
דין פתח את פיו כדי לענות אך עצר את עצמו ונשף נשיפה חדה,מחייך חיוך מזוייף.
"הבוס החליט שאתה וקאי תישנו כאן,יש לכל אחד מכם חדר בנפרד" הוא אמר וסימן להם לעקוב אחריו.
"החדר של קאי" הוא אמר ופתח את הדלת,חושף חדר בגווני תכלת ולבן,מלא בקופסאות שמלאות בצעצועים ומיטה גדולה באמצע החדר.
"זה שלי?" קאי שאל בעיניים פעורות,מנתק את עצמו מאחיזתו של אביו ורץ לקופסאות,מתחיל לפתוח אותן ולהוציא את כל הצעצועים.
"הכל שלך בחור קטן" דין אמר בחיוך.
"אבא,זה היום הכי טוב בחיים שלי" קאי צעק בעיניים נוצצות.
"אני שמח יפה שלי" בלייק אמר,דמעה קטנה זלגה מעינו השחורה,הלב שלו התפוצץ מהמראה של הבן שלו כל כך שמח.
"החדר שלך זה החדר הצמוד אליו,יש לכם דלת מקשרת מבפנים" דין המשיך והחווה בעזרת ראשו אל הדלת הסמוכה לחדרו של קאי.
"הבוס צריך להגיע בכל רגע,אז תתמקמו לכם ותרדו למטה" הוא המשיך והתקדם למעלית.
בלייק וקאי ירדו במעלית,אוחזים ידיים,לקאי היה חיוך עצום מרוח על פניו,החדר החדש שלו בגודל של כל הבית הקודם שלו ויש לו את כל הצעצועים שילד בגילו יכול לחלום עליהם והוא פה עם אבא שלו,מה הוא יכול לבקש יותר מזה?
בלייק לעומתו היה מעט מהוסס,הוא לא ידע עדיין מה הוא חושב ואיך הוא מרגיש לגבי המעבר הזה,הוא העריך את זה ואת מה שלוקאס עשה בשבילם כמובן,אבל הכל קרה יותר מידי מהר,הוא אף פעם לא היה בן אדם שטוב בעיבוד הרגשות שלו וכרגע הרגשות השליליים עלו על גדותיהם והציפו אותו בעצב,כעס ופחד,אלוהים כמה שבלייק פחד עם כל צעד וצעד שהוא עשה במקום הזה,עד שהוא יצא מהמעלית וראה את העיניים הכחולות שהוא כל כך אוהב מסתכלות עליו ובין רגע מציפות אותו בשלווה ואהבה,אולי השהות שם לא תהיה כל כך גרועה אחרי הכל.