10

429 43 5
                                    

בלייק התחיל לנקות את השולחנות, באמת ובתמים מנסה להתעלם מהעיניים הכחולות שעקבו אחרי כל צעד שעשה.
לוקאס פשוט ישב שם בשעה האחרונה, התבונן ובחן כל צעד שבלייק לקח, והתפעל מהיופי שלו,המחשב שלו פתוח ומדי פעם הוא הציץ בטלפון שלו, מבט כועס על פניו בזמן שהקליד, אבל בכל פעם הוא הניח את הטלפון בצד שוב והסתכל בחזרה על בלייק, בוחן ולומד בשקט כל תנועה שהצעיר עשה.
הייתה תחושה שבכל פעם שהוא הסתכל עליו, משהו בתוכו נרגע, העיניים שלו נעשו רכות יותר, שפת הגוף שלו רגועה יותר.
לוקאס לא יודע איך להסביר את זה, אבל משהו בבריסטה הזה כל כך סיקרן אותו, הרגיע אותו. "בוס, סאם התקשר, אנחנו צריכים ללכת" אמר לו שומר הראש שלו, מכופף מעט את ראשו כמחווה של כבוד לבוס.
"תגיד לו שאנחנו מאחרים" ענה, נשען לאחור בתא שישב בו, לוגם מהקפה שלו.
"בוס, זו פגישה חשובה, אתה מתכנן את זה כבר חודשים" ניסה שומר הראש לגרום לו להבין שהם לא יכולים לפספס את זה.
  "יש לי דברים יותר חשובים" הוא אמר בטון אטום, עיניו לא זזות מדמותו של בלייק שנע במהירות ממקום למקום. הוא באמת לא אמור לעבוד כל כך קשה.
"אבל בוס-" השומר נקטע על ידי טון קולו הקפוא של לוקאס, עיניו הכחולות נעוצות בו בכעס. "אמרתי משהו" הוא קטע אותו, גרם לו להנהן במהירות ולהוציא את הטלפון כדי להודיע ​​להם שהם הולכים להגיע באיחור.
"בלייק" קראה לו ליז מהמשרד שלה והוא גלגל את עיניו לפני שהוא קם מכיסאו. "אני ממש כאן, אין צורך לצעוק" הוא מלמל לפני שנכנס למשרד. "תשמע, אני לא יודעת אם שמת לב לזה אבל לוקאס וייט יושב בבית הקפה הזה, ניסינו להציע לו משהו לאכול או לשתות אבל הוא אמר שהוא רוצה רק שאתה תשרת אותו" היא אמרה וחזרה למחשב שלה .
"מה עשית-" הוא התחיל לצעוק, עיניו פעורות בבהלה, הוא נבהל מהמחשבה שהאיש הזה באמת ביקש אותו, מסתכל על כל צעד שעשה, בוחן אותו. "בלייק, אני חושבת שאף אחד מאיתנו,כולל אותך לא רוצה להתעסק עם אחד האנשים הכי מסוכנים בעולם הזה, אז עכשיו בבקשה תתאפס  על עצמך ולך לקבל ממנו הזמנה" ליז אמרה בקול תקיף שבלייק ידע שלא השאיר מקום לויכוח, הוא נאנח בתבוסה, עיניו הכהות מחפשות עוד ניצוץ של תקווה להיאחז בו ללא הצלחה, הוא היה אבוד. הוא פחד, הוא נשבע בכל ליבו שהוא הולך להתרחק מהאיש הזה לא משנה מה הולך לקרות, הוא לא היה מוכן לסכן את קאי, הדבר שהכי חשוב לו בעולם הזה, אין אפילו סיכוי קטנטן.
הוא נשם נשימה עמוקה וקם, מתפלל שזו תהיה הפעם האחרונה שהוא יראה אותו בחייו.
בלייק יצא מהמשרד והוציא את הפנקס מכיסו בידיים רועדות, וכשהרים את מבטו הוא ישב שם, ממש מולו, בוהה בו בעיניים כחולות ויפות, ובדיוק שם, בדיוק באותו הרגע,הייתה תחושה מוזרה באוויר שהכל עומד להשתנות.

just maybeWhere stories live. Discover now