השינוי 2: איחוד או הכחדה (שה"ה❤️)

-~-פרק שמונה-~-

נ"מ ארון

קרדן והוא נפגשו למחרת, קרדן נראה לחוץ.
"אני לא חושב שזה רעיון טוב"
"למה?"
"לסופי אין חיים קלים, למה היא צריכה עוד הפרעה?"
ארון הזעיף פנים.
קרדן נאנח והוציא מכיסו את המקשר- מכשיר מרובע וכסוף- אומר את שמה של סופי.
לאחר שנייה פניה של סופי נראו שם.
היא נראתה לחוצה.
"קרה משהו? אתה בסדר?"
"אני בסדר גמור, ארון רצה לדבר איתך"
קול השתנקות נשמע מאחורי סופי, סופי הסתובבה ואמרה משהו למישהו מאחוריה.
"מה קרה?"
ארון לקח את המקשר "את עסוקה?"
"כן, האמת שאני מנסה להבין איך אנחנו אמורים למנוע מלחמה כוללת"
קרדן הסתכל על ארון במבט של 'אמרתי לך'.
ארון התרכז "אני רוצה להגיע לערים האבודות"
"למה?"
הוא האדים.
"נמאס לי מכאן, אפילו ללכת לקצת.."
סופי קימטה את מצחה, מישהו קרא לה מאחורה "רגע, אני כבר באה מארלה"
ארון קפץ לשמע השם.
"אני צריכה לדבר על זה עם המועצה, כרגע אני חייבת שתהיו בכוננות מתמדת" היא הפנתה את מבטה גם לקרדן "היום יהיה.. מסובך. אסור לכם להסגיר כלום לרשויות"
קרדן וארון הסתכלו אחד על השני "מה?"
"אתם תראו.."
נראה שמארלה קראה לה שוב כי סופי לפתע נראתה מאוד נמהרת לסיים את השיחה.
ארון המשיך "טוב אז תעדכני את קרדן, סליחה על ההפרעה"
ואז סופי אמרה משהו שגרם לו לחייך.
"אולי באמת יהיה בטוח יותר שתבואו, איימי קרדן ארון והנה"
קרדן הנהן.

              -----------------------------

נ"מ קיף

קיף ישב במיטה שלו כל היום.
לא רק שהוא לא משתתף במשימות.
נראה שהוא גם לא בחבורה יותר.
ו.. סופי לא מדברת איתו כמעט.
הכל נראה נורא יותר.
אבא שלו נראה מציק יותר.
הבית נראה קודר יותר.
רטט קצר עלה מכיסו, המקשר צלצל.
"היי קיף" דקס נראה שם, הוא נראה עייף.
"היי דקס, מה הסתבכת עם גאדג'טים?"
דקס חייך "לא.. אני צריך אותך בצוות"
ליבו נצבט.
עכשיו הוא צריך?
הוא עדיין חייך "למה?"
"צריך ללכת לאסוף את כל בני האדם שמודעים לנו, אבל זה כולל ההורים של סופי.."
קיף נרתע "אישרו את זה?"
"כן. חייבים לקחת אותם זה יותר בטוח עכשיו"
"אז דווקא את האלף חסר היכולת הזה?"
דקס נאנח "אתה יודע שהיינו מצרפים אותך"
"לא משנה, לאן ללכת?"
"אוורגולן"

אז ככה חצי שעה אחרי הוא כבר היה באוורגולן, לבוש בבגדים של בני אדם.
מר פורקל אמר לו הכל על מה הוא צריך לעשות.
הוא פיץ ומארלה נבחרו ללכת.
כשמארלה שמעה שהיא נבחרה חיוך לחוץ על פניה.
אם הוא היה אמפת היה לו יותר קל להבין מה היא מרגישה.
הוא ניער את המחשבה מראשו והתרכז.
סן דייגו, בודפשט ולוס אנג'לס.
שוק רציני בשביל סופי שגילתה שהמשפחה שלה גרה שם בפרוורים.
הוא ניסה לתפוס את מבטה אבל נראה שהיא כל הזמן התחמקה.
הוא נענע בראשו. היא בטח עסוקה וזהו.
נתנו לו גביש כחול.
הוראות מדויקות מה לעשות.
הוא נאנח כשסופי אפילו לא אמרה להם בהצלחה.
אולי הוא סתם מגזים, אולי עם האמפתיה הלכה גם החיוביות שלו.
אולי.

            -----------------------------

איכסה לא אהבתי.
אבל בעצם ככה פירוקנטאים מרגישים לא? לא מסוגלים להשתמש ביכולת, זה מדכא וממרמר.
אבל כשאין יכולת? אני מניחה שזה מוציא דיכאון.
מה דעתכם?❤️
תשימו כוכב אם נהינתם זה לא כואב✨

קראתי עכשיו את הפרקים האחרונים של השינוי 1.
זה נחמד.
יש שם ממש משפטים שראויים לציטוט אז..

"הוא נזכר בתגובה הפחדנית שלו בדירה של קרדן כשאש יצא לה מהיידים.
עכשיו זה רק משעשע אותו.
כמה יפה היא נראתה ליד האש הזאת.
פתאום האש שבה יצאה החוצה.
משאירה נערה יפה עד כאב.
הוא נשם עמוק וקם.
הוא חייב למצוא דרך להגיע אליה.
הוא חייב."
~ארון

זה חמוד לא? (למרות שאני פחות התחברתי לדמות של ארון..)