השינוי 2: איחוד או הכחדה (שה"ה❤️)

-~-פרק שלושים-~-

נ"מ סופי

היא הייתה מתוחה לגמרי, משהו לא נראה לה נכון.
היא לא שמה מג'ני הרבה זמן.
גם לא הקיסרית הילדה.
קיף נראה עצבני עליה, ובצדק.
איימי חזרה אל הערים האסורות עם שמירה.
מארלה וביאנה עדיין היו חסרות יכולות.

זה היה כל-כך קשה...
ועכשיו המשימה הזאת.
כל-כך הרבה יכל להשתבש, קיף צודק.
זה מסוכן.
הם עלולים להיפגע.
כמה מהחברים שלה יצטרכו לסבול?
דמעות תסכול עלי בעינה כשלבשה את הבגדים האנושיים שהוכנו לה.
מוגנים בפני אש, וארוכים מאוד.

בעוד חצי שעה נאספים באוורגלן.
עוד עשרים דקות.
עשר.
שלוש.
והיא הגיעה.
כל חברי הצוות כבר עמדו שם.
דקס חילק מקשרים מיוחדים וטבעות מצוקה נסתרות לכולם.
היו עוד גאדג'טים בתיק שהוא סחב כשיצאו למשימה.
"אני, ווילי, דקס ופיץ נזנק" קיף אמר ואז החווה אל הבנות "סופי לין וסנדור ישתגרו".

זה היה מהיר.
הם נחתו במקום כלשהו במדבר.
שומם יחסית.
אבל אפשר היה לראות בהר מעליהם מקום ישוב.
סנדור הסתכל על שתיהן "קיף אמר לעלות לכביש הקרוב, מכאן יבואו לאסוף אותנו".
המחשבה על להיכנס למכונית שוב העבירה בה רעד.
היא מעולם לא חשבה על מכונית כדבר מסוכן, אבל מאז שנסעה בה עם קיף וראתה כמה הוא נחרד,
נראה שהיא הבינה קצת יותר כמה מסוכן ולא יציב הדבר הזה.
הן עלו, הזיעה נדבקת למצחן.
סנדור נראה לי מתאמץ בעליל.
הם הגיעו לכביש המפותל, עומדות בקצה.

כעבור כמה דקות מכונית הגיעה.
יונדאי לבנה, היא זיהתה כי לאבא שלה היה תחביב של מכוניות.
האיש במושב הקדמי נראה נחמד "צריכים טרמפ? אתם אוהבים ברבורים?"
השאלה גרמה לה להרים גבה.
לין נראתה מבולבלת גם.
"לרוב שחורים, אבל יש לחלקנו נטיה למונלארקים" סנדור אמר.
ואז הפנה אל שתיהן מבט של אתן מוזרות.
"קודים סופי, קודים"

האיש, עידו כהן, הסיע אותך במכונית בכביש המתפתל בהרים.
קולות טרקטורים ורכבי בנייה מתקתקים באוזניהם.
לין נראתה מבועתת.
"מה זה הרעש הזה?" עיניה כמעט ודמעו.
עידו הצביע על מקור הרעש.
שטח שנראה שבונים בו.