השינוי 2: איחוד או הכחדה (שה"ה❤️)

-~-פרק עשרים ושש-~-

נ"מ סופי

הם זינקו משם.
כולם, אחד אחרי השני.
חצר הבית הלבן נראה מוזר, מנוכר.
היא הדחיקה את הזכרונות מהפעם הקודמת שהיו כאן, ההתקפה על סנדור, גריזל והקיסרית הילדה.
סופי הביטה הצידה, סנדור וגריזל עמדו שם.
הם נראו.. בריאים. אבל היא לא פספסה לרגע את המבט הריק הזה בעיניים שלהם.
הקיסרית הילדה עדיין ישנה.

ריאן בראש המשלחת הוביל אותם דרך הדלתות, עכשיו בקושי אנשים הסתובבו שם.
היא שמעה רחש עיתונאים, מחשבות מנסות להיכנס אל ראשה.
פיץ נראה כאילו זה בדיוק מה שקורה לו.
החדר שאליו נכנסו היה גדול מאוד.
שני שולחנות מקבילים אחד לשני כשבצד אחד יושב הנשיא וכמה אנשים חשובים.
ריאן הוביל אותם להתיישב לפי מקומות על השולחן.
היו עיתונאים, הרבה מהם.
מבטים מתוחים נשלחו בין שני השולחנות.
שקט.
אנחה זועפת של גובלין.
ואז רעש סטטי של מצלמות אבטחה נשמע מרוב השקט.
הנשיא, שהיה מלווה במעל עשרה אנשי אבטחה, נראה עצבני לחלוטין.
הגובלינים, והאמת שגם שאר חברי המשלחת, לא ניסו אפילו להסתיר את כעסם.
אולי בגלל.. טוב שהם תקפו אותם פעם קודמת?!

"אני מתכבד לארח את האורחים שלנו באסיפץ שלום נוספת" הנשיא פתח.
שיעול תוקפני עלה מסנדור שישב לידה.
הנשיא חייך והתעלם "אז.. חשבנו שנוכל אולי-"
"משפט צדק" התערב מישהו לידו, איש גבוה עם שיער מאפיר.
עיניו הכחולות חודרות את המרחב.
הוא לא נראה עצבני.
הוא נראה כועס.
משהו בו נראה לה מוכר, הוא בטח נשיא של איזה מדינה חשובה.
"משפט צדק? על מה בדיוק?" ריאן התערב.
עיניו נצצו בזעם.
"חטיפתם של השחקנים בלונדון, אל תנסו אפילו להעלות את ההכחשה המגוכחת הזאת של קבוצת המורדים כמו פעם קודמת"
"אם נתחיל בהאשמות כאלו, נוכל להאשים אתכם על הפרת הפסקת האש בתקיפה ישירה של קיסרית ומלוויה" ריאן החזיר.
"אתם חטפתם ראשונים, אנחנו רק הגבנו" האיש אמר בכעס.

עברו עוד כמה חילופי דברים.
צעקות.
האשמות.
אבל סופי התרכזה באיימי.
איימי אחזה במושב כיסאה בכזאת עוצמה שמפרקי ידיה הלבינו.
סופי הושיטה לה את ידה, איימי הביטה בה וחייכה חיוך קטן בעודה נוטלת את ידה.
"אתה לא מפסיק להאשים.. חתיכת צואה של גולון" ריאן צעק עליו.
האיש קם בכעס "איך קראת לי?"
סופי הסתכלה על ריאן בהבעה מבולבלת.
אחד- זה לא היה ממקומו להגיד דבר כזה בישיבה כזאת.
שתיים- למה שיגיד דבר כזה, הרי למה לאיש לדעת מה זה גולון.
האלפים בשולחן לידה, ןהגובלינים נראו שחשבו אותו דבר.
עד שאיימי צבטה בידה של סופי והצביעה על השולחן מולם.
חוץ מהאיש הרותח, השאר נראו מבולבלים לחלוטין.
האיש נראה שהוא מבין מה הוא עשה עכשיו.
העיניים הכחולות פתאום נראו לה מוכרות.
"דיברת בשפה המוארת" היא מלמלה אל ריאן.
ידה מושטת אל כיסה, מוציאה ממזג.
"לא כל-כך מהר סופי" האיש חייך חיוך קריפי.
"בשנייה שתנסי לירות בי, השאר יבואו"
"אל תאיים עליי ג'תן"
האיש- ג'תן-  נראה משועשע "רק עכשיו עלית על זה.. חשבתי שהמונלארק כבר זוכרת איך אני נראה".
היא נרעדה, זכרונות מהסיוטים רודפים אותה.

              -----------------------------

Entrapta102030
תודה לך.. לקחתי את התגובה שלך.

SwiftieOmer13
@lokjackson
)לא ניראלי שזה תייג(
תודה גם לכן. למרות שלא לקחתי את הרעיונות שלכן.

פרק אחרי מלא זמן..
מה אומרים?
די גרוע לדעתי