-~-פרק עשר-~-

61 11 8
                                    

נ"מ הנה

מהרגע שראתה את ההכרזה בטלוויזיה היא הבינה מה הולך לקרות,
בחמש דקות כל מה שהייתה צריכה היה ארוז בתיק.
וסיפור משכנע לכל קרוביה כמובן.
היא עמדה מחוץ לדירתה כשקיף, פיץ ומארלה הגיעו.
אחריהם גם שני נערים אנושיים, קרדן וארון.
ארון נראה נרגש, קרדן מבולבל.
"יופי" קיף אמר כשראה אותה.
היא לא פיספסה את העיגולים הכהים מתחת לעינייו ואת תנועתיו חסרות החשק.
הוא הרים גביש שקוף, וביחד כולם זינקו אל עבר..
מקום מאוד מאוד נוצץ.
זה היה בניין עגול, מוקף במדשאות מאוד ירוקות וחומות שחורות גבוהות שבסופן התרוממה כיפת זכוכית שהפרידה  את המקום מהעולם.
בכל מקום אחר המקום היה מרגיש לה כמו כלא אבל כאן זה לא הפריע לה.
דווקא זה הרגיש שומם, שליו.
דלת שהנה לה הבחינה בה נפתחה, נער גבוה יצא משם.
"מארלה ופיץ, סופי ביקשה שתלכו ללאימנווניה, כינוס חשוב. דימיטאר שם כבר"
פיץ ומארלה הנהנו ונפרדו מהם.
קיף נראה מאוכזב קצת.
אבל הנער, שהציג את עצמו כווילי לא נתן הוראות נוספות.
הוא הראה להם את החדרים שלהם.
"אתם כאן עד שנקרא לכם להוראות נוספות, כנראה ששמעתם על ההכרזה בחדשות" הוא נראה נבוך לשנייה "מה שזה לא יהיה.."
הנה חייכה וצחקה.
הוא הלך משם, מותיר לבם לפרוק את החפצים שלהם.
"זה היה מעניין היום לא?"
"כן. מה אתם חושבים שיקרה?"
ארון לא נראה מוטרד מזה יותר מדי, הוא רק הסתכל החומה מהחלון הגדול בחיוך.
הנה הביטה בקרדן במבט שואל, קרדן השיב במשיכת כתפיים.
היא לא שמה לב שקיף עדיין עמד מחוץ לחדר, שקט מאוד.
"מה קרה?"
קיף הרים את מבטו למראה, הופתע "כלום.. למה?"
הנה הרימה את גבותיה "אני מזהה שקר של ילד עקשן כשאני רואה אותו"
"איבדתי את היכולת שלי"
הנה הנהנה "שמעתי.. אתה בסדר?"
"כן. אני חושב"
"סופי ואתה..?"
"עדיין ביחד, אני חושב, היא לא ממש מדברת איתי עכשיו" הוא הסתובב בחיוך "זה בטח בגלל כל הלחץ, מלחמה וזה"
היא שמה לב לכנה שהוא התאמץ לשים את החיוך.
היא חיבקה אותו לפני שהלך.
ילד מסכן,
ילד מאוד מסכן.

            -----------------------------

נ"מ סופי

אימנווניה הייתה מלאה לחלוטין.
סביב השולחן עמדו מנהיגי כל הזנים התבוניים.
הקיסרית הילדה.
המלך דימיטאר.
המלכה נוביטי.
הקיסרית פרניל.
הגנום ארגוס, לא שהיה לו ממש חלק שם.
וכמובן שתיים עשרה חברי המועצה.
גם מר פורקל וסערה.
ואם זה לא עוזר לעומס: חברי צוות הנועזים ואיתם פיץ, מארלה, לין וטאם.
וכמובן כל הגובלינים המגנים מבחוץ.
"אז מה עושים?"
המלך דימיטאר נראה זעוף יותר מתמיד "אני לא מבין למה אנחנו צריכים לחשוף את עצמנו"
"יש להם עכשיו איום לא ידוע, אך אנחנו רוצים איכשהו סיכוי לשלום זה עכשיו"
"אפשר פשוט לתת להם להמשיך להכחיד את עצמם, אם לא נגיב הם פשוט יניחו שזה וונדליזם מתקדם"
"ו..? נפתחה בפנינו הזדמנות שלא הייתה במשך שנים, אם נעשה עכשיו שלום זה יקל על כולם" טענה הקיסרית הילדה.
"יש לנו כל מה שאנחנו צריכים, זה פשוט חסר תועלת" דימיטאר המשיך להתווכח.
הויכוח המשיך, עד שהוחלט.
הצבעה.
כל מניהגות נחשבה קול אחד.
חמש מול שתיים הצביעו לחשוף.
הטרולים והענקים נגד.
אמארי סיכם בחיוך את המפגש "כל זן ישלח  עד שלושה נציגים"
כולם הנהנו.
"אז בסדר, אנחנו אדאג שהם ידעו על בואנו"
"סופי תגיע בתור?" מר פורקל העלה את השאלה.
סופי קימטה את מצחה "אני באה?"
"בוודאי מיס פוסטר, אבל השאלה היא בחסות של מי"
חברי המועצה דנו טלפתית "מי מצביע בעד שסופי תגיע בתור עצמה? בהתחשב בעברה.."
רוב מוחלט.
היא תגיע.
סופי לא ידעה אם לבכות או לשמוח.
הפגישה הסתיימה.
סופי זינקה עם סנדור להייבנפילד החדשה, מקום שהיה פחות או יותר העתק מדוייק פשוט עם קומה נוספת.
היא צרחה מהפתעה כשמישהו הגיח מאחוריה.
"היי, התגעגעת אליי?"

             -----------------------------
איכס.
למה.
זה.
מתדרדר??
טוב תנו הערות...
מחר פרק חדש❤️

השינוי 2: איחוד או הכחדה (שה"ה❤️)Where stories live. Discover now