השינוי 2: איחוד או הכחדה (שה"ה❤️)

-~-פרק תשע-~-

נ"מ ג'ני מקארתי

זה היה מפחיד.
שום דבר שקרה עד עכשיו לא הפחיד אותה ככה.
עשר מקומות?! עשר?!
זה יכול להיות וונדליזם נרחב,
אבל חטיפת השחקנים בלונדון ביחד עם דרך העברת המסר.
לא ראו אף אחד עושה את זה במצלמות, לא נוטרלו מצלמות, הושתקו, נשברו.
פשוט בן לילה הופיעו כתובות כאלה.
מלוות בשובל דם ואפר.
הבוס שלה היה יפה נפש לגבי זה.
הוא אמר שזה וונדליזם מתקדם וזהו.
כשהגיעו ההודעות של שאר המדינות
טרולים, אלפים, גמדים, גובלינים וענקים?
הבוס שלה- נשיא ארצות הברית- אמר לה להירגע, יש להם נשק מאוד חזק עכשיו.
אבל היא לא יכלה להפסיק לחשוב אם הבעיה היא הנשק.
הם לא שמעו דבר על המינים האלה עד עכשיו.
פתאום כשמופיע נשק חזק בידיהם.
היא קמה מהכיסא, שערה השחור אסוף בגולגול הדוק.
המראה הראתה לה את העיגולים השחורים שנוצרו שם בימים האחרונים.
היא נשמה עמוק ויצאה אל הרחוב.
מגיעה אחרי עשר דקות לבית הלבן.
חדר הנאומים היה גדוש בעיתונאים, לשם שינוי לא מעוניינים בלדבר איתה, סגנית הנשיא.
הנשיא פייטרו עמד על דוכן הנאומים.
אחרי כמה דקות השידור החל.
שידור ישיר לעשרים ושתיים מדינות.
שאר המדינות לא הרגישו מאויימות או משהו כזה.
"בוקר טוב,
לאחרונה הרעו סדרה של אירועים לא שגרתיים שגרמו לנו לחשוב מחדש על קיומנו בעולם הזה.
כל אחד שראה את הכתובות המזעזעות בעשר מדינות יודע מעט מן המקרה.
בכל כתובת המשחית הכריז על מין אחר לא ידוע לנו, שאנחנו האויבים שלו" הנשיא השתעל והמשיך "גמדים, אלפים, טרולים, גובלינים וענקים"
העיתונאים נראו מבולבלים.
אחד מהם הרים את המיקרופון אל הנשיא "האם אתה באמת מאמין שהיצורים האלה מהאגדות אמיתיים?"
השאלה הייתה לגיטימית אבל העיתונאי אמר אותה בתחושת זלזול, רחש עבר בקהל.
"אני מאמין שאם היית רואה בעצמך את האירוע הבא הייתי מסכים איתי" הנשיא הרים שלט קטן, מצביע על מסך לצידו.
תמונות מהתיאטרון בלונדון הופיעו על המסך.
חמש דקות מסוף ההופעה.
"בזמן המופע כולם חשבו שזה חלק ממנו, אחריו כשהשחקנים נעלמו זה נהיה חשוד. אחריזה השחקנים נצפו במקומות שונים בעולם, מוכי גם וחרוכים"
עוד תמונה עלתה, איש מבוהל עם דם ודברים חרוטים על ידיו.
עוד רעשים מהקהל.
"מה אתה מציע לעשות לגבי זה?"
"יש בידינו האמצעים לתקוף, אבל אני מציע חד וחלק, איפה שלא תהיו הזנים האלה- יש לכם עד סוף השבוע למצוא אחד מהמנהיגים, ליצור קשר כלשהו" הוא עצר בדרמטיות "וזה הסיכוי האחרון לשלום"
עיתונאים רבים ניסו לדחוף את המיקרופון שלהם אל הנשיא, המאבטחים הודפים אותך כשהוא יוצא משם.
ג'ני עמדה ללכת כשצחוק נשמע באוזניה.
"אידיוטים.." איש גבוה ונאה הופיע וחייך אליה "מעניין, אם תסלחי לי אני חייב ללכת"
הוא הלך ורק אז קלטה שהיא לא מכירה אותו.
הבית הלבן היה מלא בעיתונאים במשך הימים הבאים.
עד שהם הגיעו..

             -----------------------------

נ"מ קרדן

הוא בשום אופן לא ציפה להכרזה הזאת.
שנייה של הלם.
אולי דקה.
שקט מוחלט.
הוא הסתכל על הטלפון- שתי שיחות שלא נענו, לפני שתי דקות.
ארון והנה.
מה?
הוא התעשת כשדפיקה קצרה נשמעה בדלת.
בהלה עלתה במעלה גרונו בעודו מרים ממזג שניתן לו לאחרונה.
הוא התקדם אל הדלת.
רחשי דיבורים נשמעו מהצד השני.
הדלת נפתחה.
הוא כמעט התעלף מהקהלה למראה הפנים המוכרים והמוכרים פחות.
קיף, מארלה ועוד נער שראה כבר, שיער כהה ועיני תורכיז.
"היי קרדן מוכן ליציאה?"
"יציאה?"
"לערים האבודות, אני מניח שלפני שנייה ראית את החדשות"
קרדן הנהן "גם ארון והנה?"
"ואיימי" מארלה חייכה והנער הציג את עצמו, פיץ.
קרדן הסתכל על קיף בשאלה וקיף הנהן.
פיץ הזה.
קרדן מיהר לחדר וארז כמה דברים, אחותו הייתה בבית של ההורים שלו היום.
הוא השאיר פתק, מבטיח להתקשר ולעדכן.
כניסה להכניס בגדים קיף עצר אותו.
"יהיה שם בגדים אל תדאג"
מארלה צחקה "המון בגדים"
"ודברים לשיער" פיץ הוסיף.
קרדן הנהן, מכניס גם את הממזג לתיק, רק חסר לו שאמילי תחזור בטעות ותיגע בזה.
קיף יצא החוצה מרים גביש כחול גבוה לאור.
הוא זכר להתרכז.
וככה גם זינקו אל.. הבית של ארון.

             -----------------------------

"אידיוטים.." אהבתי😂
מה אומרים?
שימו בבקשה כוכב זה לא כואב❤️