השינוי 2: איחוד או הכחדה (שה"ה❤️)

-~-פרק שלוש עשרה-~-

נ"מ סופי

"את נראית מדהים" אדליין כמעט בכתה מאושר.
השמלה האדומה התפוחה השתפלה למרגלות סופי.
היא התאפרה קלות, צמות מסובכות אספו את ראשה.
היא לא רצתה את זה, דרישת המועצה.
סופי נאנחה כשאדליין הוציאה נזר כסוף מקופסה מרובעת, הנזר של צוות הנועזים.
"למרות שאת לא שם בשמם, נדרש בפנייך לייצג את התפקיד שלך בעולם שלנו"
סופי הנהנה. הנהון שהפך להשתנקות כשאדליין הוציאה שרשרת זהובה.
שבמרכזה תכשיט מונלארק כסוף.
עיני הציפור היו אבני אקווה-מרין, הנוצות נראו משיש עדין.
"וזה-"
"בשביל לייצג את התפקיד שלי הברבור השחור" סופי קטעה אותה בצחוק, אדליין צחקה וענדה לצווארה את השרשרת.
כעבור חצי שעה היא הייתה מוכנה.
אפילו ורטינה התפעלה.
סנדור לא היה היום, הוא נבחר- ביחד עם גריזל והקיסרית הילדה- לייצג את הגובלינים במשלחת.
היא ידעה על כמה שהכירה שיהיו במשלחת בינהם- פלורי, טארינה, רו, נוביטי ועוד.
היא ואדליין זינקו ללומנריה.
הוכנה במה מיוחדת לחברי המשלחת בזמן שחברי המועצה ישאו נאום על החשיבות של הזמנים האלו וכל זה..
אבל הדבר היחידי שהיא התרכזה בו הוא החיסרון של קיף ליד אביו, לורד קסיוס.
כמו כל משפחות האצולה הוא מוקם בשורות הראשונות, אבל לא נראה שאיש שם לב לחסרונו.
משב רוח קפוא עבר בה כשדמות יפיפייה ניצבה לידה.
"היי סופי, איך את מרגישה?" שאלה סערה, או ג'ולין כפי שגילו.
"אני.. בסדר"
היא עצרה שנייה להסתכל על סערה.
תמיד היא הייתה עוצרת נשימה, הפתיתי שלג שיצרו שמלה מורכבת נראו שמיימים.
היום השמלה נראתה פי אלף יותר יפה.
מצטברים סביב כתיפה וגולשים למטה, הפתיתים יצרו שמלה שהזכירה לסופי את מדרונות השלג הגדולים שתמיד ראתה בטלוויזיה.
"היום זה יום מאוד גדול"
"נכון, זה לא מלחיץ אותך?"
"מלחיץ?" סערה הביטה בה "למה שזה ילחיץ אותי?"
"לא יודעת.. שבני האדם יתקפו מישהו מאיתנו?"
"אם הן כן, הם לא יצליחו מעבר לפציעה שטחית. על כל מכה כזאת אפילו המועצה לא תוכל לעצור מישהו מלנקום"
סופי הנהנה.
לנקום..
מה אם זה יקרה? כמה יפגעו בזה?
"אלווין וליבי באים גם" סערה הסתכלה עליה "למקרה ש.."
סופי הנהנה, מר פורקל וערפול עמדו ודיברו עם חברת המועצה אורהלי בצד.
סערה הלכה אליהם, משאירה את סופי למחשבותיה.
קול מתכתי ורטינות רבות נשמע מאחוריה, רבים הסתובבו לראות מה מקור הרעש.
רו עמדה שם.
עם השריון מתכת הרגיל שלה, רק שהפעם הוא היה משובץ בפטריות זוהרות.
הפטריות יצרו אפקט מיוחד שגרם לנסיכה הענקית להיראות יפה אך אכזרית.
"אני לא מבינה למה אני חייבת להתגנדר בשבילם!" רו רטנה בקול.
היא כמעט ציפתה לשמוע את קולו של קיף לידה.
צוחק עליה.
לאט לאט המקום החל להתמלא בחברי המשלחת:
רו, דימיטאר, סנדור, גריזל, הקיסרית הילדה, נוביטי, גמד זר, ארגוס (הגנום האחראי), פלורי, אמארי, ברונטה, אורהלי, פורקל, סערה, ערפול, הקיסרית פרניל וטארינה.
ביחד איתה המקום התמלא בשמונה עשרה חברי משלחת.
סנדור נעמד לידה "רק שתדעי, אני מוצב ליד המלכה שלי אבל העין שלי עלייך בלבד. את לא עושה שום תעלולים מסוכנים זה ברור?"
היא הנהנה, לחוצה מכדי לצחוק על המכנסיים המבוגרים שלבש.
אפילו גריזל נראתה מעט לחוצה, השמלה שלה הייתה שחורה לגמרי ונראתה נוחה מאוד יחסית לשל רו (מה שגרר לכמה רטינות מצידה) עיניה הסתכלו לעבר כל הצדדים, מחפשות איומים.
התחיל הנאום.
מרוב לחץ סופי לא הקשיבה, אלא תלשה קצת ריסים.
טוב הרבה ריסים..
וזה לא עזר בכלל שאלווין בא לידה ואמר לה כמה היא חיוורת.
אבל נקודת השיא הייתה כשראתה את קיף סוף סוף.
עומד ליד אבא שלו.
נראה.. נוקשה.
הוא נראה כמו כפיל של אביו, האפקט הוגבר כששניהם מחאו כפיים בסוף הנאום.
הוא החזיר לה מבט..
המבט בעיניו היה אטום.
חסר רגש לחלוטין.
אבל כשהוא הסתכל עליה שוב מבט דואג עלה על פניו.
הוא חייך וקרץ אליה.
היא הנהנה, מחליקה את שמלתה שוב ותולשת עוד שלושה ריסים.
אבל איפשהו בתוכה היא..
היא הבינה שהם שכחו משהו.
נכון זה ועידת שלום.
אבל למה הם שם? כי הנסתרים עשו את זה.
מה הנסתרים מתכננים?
הם בטח צפו מהלך כזה של שלום.
נכון..?

          -----------------------------

פרק עם המון תיאורים, אולי הכי הרבה שהיה לי עד עכשיו.
התחלתי לאחרונה לעשות פרקים טיפי יותר ארוכין כי הבנתי שלוקח להם שתי דקות לקרוא את זה.
תנו הערות❤️
תעשו כוכב🌟
הפרק עלה ביום שלישי כי הגענו לחמשיים אבל יש אחד.
מחר יהיו שניים!

          -----------------------------