עם כמה שהארי שנא את בתי החולים, המקום הזה היה נראה לו רגוע וכל כך שקט.
כבר אתמול הורידו לו את התחבושת ובקרוב הוא יעזוב את המקום הזה, את האמת שהוא קצת עצוב מזה, אחרי הכל ג'ימס באמת דאג לו.
-
הזמר ישב על ספסל בחוץ, נושם את האוויר הצח של העולם הגדול, מחייך לעצמו בשלווה. סוף סוף הוא לבד, זה רק הוא עצמו ו...*בום* הארי הרגיש מכה בכתפו, לא מבין מה קורה.
"או, אני מצטערת" ילדה קטנה עם חליפת בית חולים ניגשה להארי, יידיה הקטנות אוחזות בכדור אדום שכנראה היה מה שפגע בו. השטני הביט בה בכעס מאולץ, מחליט לשחק את עצמו כועס, אבל כעינייה החומות הביטו בו וגרמו לו להבין כמה היא מצטערת באמת הוא חייך, "זה בסדר קטנטונת" הגדול מבניהם אמר בזמן שליטף את שיערה הדליל והחסר חיים.
"אתה חדש כאן, נכון? ראיתי אותך עם ג'ימסי שלי לפני כמה ימים, הוא מטפל בך?" הילדה הקטנה שאלה בסקרנות והארי הנהן "כן, אני יחסית חדש כאן, ג'ימסי? או ג'ימס, כן הוא מטפל בי, את מכירה אותו?" הזמר היה סקרן גם הוא "אני אציג את עצמי, קוראים לי מאריה, אני בת 8 ואני חולת סרטן אני הגעתי לבית חולים בגיל 4, ג'ימס מטפל בי מאז. או ואני גם לא קטנטונת, אני חזקה!" הילדה הקטנה אמרה בחיוך, כאילו היא כבר רגילה להציג את עצמה, ירוק העיניים הביט עליה בהלם מעורב בעצב, לא מאמין שבאמת הילדה החייכנית הזאת סובלת כל כך, "א..אה" הארי לא ידע מה להגיד, "בדרך כלל האדם השני מחזיר לי תשובה אחרת, כמו מה שמו ובן כמה הוא ומה הוא עושה פה" מאריה אמרה בביטחון, מתיישבת לצידו של הגבר ההמום, "אממ, אני הארי, בקרוב 20, עברתי ניתוח להסרת התוספתן, הגעתי לבית חולים לפני חמישה ימים" הזמר הושיט את ידו, רוצה שההכרות תהיה רישמית, מה שגרם למאריה לצחוק וללחוץ את ידו.
-
"מארי!" לפתע הארי שמע קול של ילד קטן צועק לעברם, מאריה סובבה את ראשה, מביטה על קבוצת ילדים ולאחר מכן על הכדור, חושבת לרגע ואז מסתכלת על הארי. "אתה רוצה לשחק איתנו?", "אה?", "לשחק איתנו, אתה רוצה? אנחנו משחקים כדורגל, בוא תצטרף אלינו" מאריה נעמדה, מחזיקה את ידו של הארי ומושכת אותו לעמידה, "יהיה כיף" היא הייתה חסרת פחד, חברותית להפליא וזה מה שהפתיע את הארי, כמה הילדה הקטנה הזאת הייתה צריכה לעבור שהיא ככה התבגרה לה בגיל צעיר שכזה? הנשי הסתכל עליה רצה לכיוון חבריה והתקדם לעברם.
-
צחוק. צחוק מתגלגל. צחוק שקט. צחוק רועש. צחוק עם שיעול. צחוק.
הם צחקו ביחד בזמן ששיחקו, שלושה עשר ילדים קטנים צחקו בקולי קולות, מלאי אנרגיות, כאילו מה שהם עוברים יום יום נעלם.
שמונה אנשים בכל צד, הארי נמצא בקבוצה עם מאריה , לבנתיים הקבוצה השנייה צברה יותר נקודות, מה שגרם לילדים בקבוצה של הארי לכעוס עליו קצת, הם חשבו שאיתו הם יזכו אבל הארי רק גרם להם להפסיד.
"הארי, תהיה מהיר יותר" ג'ייקוב הקירח אמר בכעס בזמן שניפח את לחייו, גורם להארי לרצות למחוץ אותו בחיבוק חם, "אוקיי! אני אעשה הכל בשביל שננצח".
"ממש לא" קול של אדם מבוגר נשמע מאחורי הארי, הוא שמע במשך כארבעים דקות רק קולות של ילדים והקול הגברי והעמוק הזה פתאום היה נשמע לו קצת מוזר.
YOU ARE READING
כשעזבת, האם שכחתי?
Romanceהאם חשבתם שהדבר הכי יקר לכם יום אחד יעלם מבלי להגיד דבר?! הארי בחיים לא חשב שדבר כזה יקרה לו, אבל מה לעשות שהגורל רצה אחרת? הארי הוא נער בן 19, יתום. לדעתו הוא נראה ממוצע, אך לדעת אחרים הוא השלמות בהתגלמותה, כשהוא שר אפשר לראות מלאכים מסביב לראשו, ק...
