אל תשחרר // don't let go

פרק 12

הסתכלתי על התקרה מבחינה בחבלים שאני קשורה אליהם
אני לא מאמינה שזה קורה לי
ראיתי את האדם השומר על הדלת
״היי!״ הוא הסתובב אליי
״אתה יכול לשחרר קצת את החבלים ? כואב לי״
הוא דיבר עם מישהו ולאחר מכן נכנס
הוא שיחרר לי טיפה את החבלים
״תודה״
לקחתי את המספריים שמצאתי והחבאתי אותם
ודקרתי אותו איתם
מהר שיחררתי את החבלים
קמתי במהירות
פתחתי את הדלת והסתכלתי סביבי מוודאת שאף אחד לא יראה אותי
רצתי במהירות
ניסיתי למצוא את היציאה
עד שראיתי שני אנשים והתחבאתי מהר
״הוא מוכן לקבל את העסקה?״
״הוא לא החזיר תשובה עדיין״
הסתכלתי שוב וראיתי את היציאה
שני האנשים הלכו וניצלתי את ההזדמנות
חיכיתי עוד דקה ואז שוב פעם רצתי מהר
״היי תעצרי!!״ שיט
רצתי מהר מאוד והתחבאתי במקום שהם לא יראו אותי
״איפה היא!?״
נשמתי עמוק ושמתי את ידי על פי
הם הלכו? הסתכלתי סביבי וראיתי שהשטח נקי
ראיתי בן אדם הקרוב אליי ורצתי אליו
״היי אפשר להשתמש בטלפון רגע להתקשר למישהו?״
״כן בטח״
הקלדתי את הטלפון של גל במהירות
״הלו?״
״גל״
״ליאן ??? ליאן ? זאת את??״
״כן כן תבוא מהר אני ברחתי והם מחפשים אותי״
״אני בא אני בא איפה את מה הכתובת??״
אמרתי לו את הכתובת והוא ניתק את הטלפון
החזרתי לבן אדם את הטלפון שלו
״תודה רבה״ הוא חייך והלך
לאחר 2 דק ראיתי מכונית וגל יצא ממנה במהירות
רצתי אליו וחיבקתי אותו בחוזקה
״את בסדר ???״
״כן״ הוא חיבק אותי חזק יותר
״בואי הולכים הביתה״
נכנסנו למכונית שלו
והוא נסע
״הם עשו לך משהו??״
״האמת שלא רק פעם אחת״
״מה״
״נתנו לי מכה בלחי וזהו״
״אני אהרוג אותם״
״אף אחד לא יפגע בך ומי שכן הוא יסבול״
חייכתי אליו
״הגענו״
יצאנו מהמכונית לכיוון הבית של גל
נכנסתי וגיליתי את רון מולי
פניו היו בשוק
״לזה לא ציפית נכון רון״
האנשים שהחזיקו את רון לקחו אותו לחדר מסוים
ראשי ירד למטה
החברים של גל הסתכלו עליי וכל אחד מהם חיבק אותי
״אנחנו שמחים שאת בסדר״ טל אמר
חייכתי אליהם חיוך קטן
״אתם בסדר? רון עשה לכם משהו?״
״לא אל תדאגי הכל בסדר״ בר אמר
״הם רצו שנעשה החלפות , שנחזיר את רון ונביא אותך״
״טוב אני כבר כאן אז אין עסקה״ גיכחתי וכולם צחקו
גל תפס את ידי וליווה אותי לחדרו
הוא ליטף את פניי
״אני לא מאמין שנתתי לזה לקרות״
״זה לא אשמתך״
״זה כן הייתי צריך להגן עלייך״ הוא נישק את המצח שלי
״זה לא אשמתך בכלל״ חיבקתי אותו חזק
״מה יהיה עם רון?״ שאלתי מסוקרנת
״אני לא יודע עדיין״
״אתה תהרוג אותו?״ הסתכלתי עליו
הוא הסתכל עליי
ולא ענה לי על השאלה
התנתקתי ממנו ונשכבתי במיטה
״ליאן נו״
״אני יודעת שאני קוראת לו רון אבל הוא עדיין אבא שלי למרות שהוא לא מתנהג כמו אחד כזה״
הוא נאנח
״אני לא אהרוג אותו״
הסתכלתי עליו
הוא התיישב במיטה
״בנתיים הוא ישאר פה בסדר״ נישקתי אותו בלחי
״יש לי משהו לספר״
״ההורים שלי רוצים שאני אבוא אליהם מחר אני רוצה שתבואי איתי״
״א-ה״ גמגמתי קצת
״אין לך ממה לפחד״
״מה עם אבא שלך?״
״לא אכפת לי״
״גם אמא שלי תשמח שיש לי מישהי״ חייכתי אליו
״את מסכימה ?״
״כן״ הוא נישק אותי
והפיל אותנו על המיטה תוך כדי שהוא ממשיך לנשק אותי

-בוקר-
קמתי לצידו
ראיתי שהשעה שבע
סוף סוף אוכל ללכת לבית ספר
התארגנתי לבית ספר
ויצאתי מהבית
שלחתי לגל הודעה שלא ידאג שהלכתי לבית ספר
הסתובבתי וראיתי את בר מאחוריי
התקרבתי אליו
״רציני?״
״כן״
״מה כן, בר אני לא צריכה שומר ראש תעזוב בבקשה״
״מצטער אני מציית לבוס״ נאנחתי בעצבים
״יואו איזה מעצבן״
הוא חייך אליי חיוך קטן
״זה לא מצחיק בר״
אמרתי והמשכתי להתקדם לכיוון הבית ספר
״ליאןן״
שיר אמרה וחיבקה אותי חזק
אני רוצה לספר להן כבר על גל ואני , אבל זה מסוכן מידי בשביל להגיד להן את זה
״היי״ חיבקתי אותה בחזרה ונכנסנו לכיתה

-אחרי בית ספר-
״ליאן״ ראיתי את נייתן מולי
״היי״ חייכתי אליו (ה.כ , ליאן לא יודעת שזה נייתן שם לה את הסם אונס)
״מה נשמע״
״הכל טוב״
״את הולכת הביתה?״
״כן״
״אפשר להראות לך משהו לפני?״
״כן בטח״ הלכתי בעקבותיו
ראיתי חבורת בנים , כנראה החברים של נייתן
הם התקרבו אליי
״נייתן מה קורה פה״ הוא חייך אליי חיוך ערמומי
פאק רצתי מהר והבנים בעקבותיי
עד שנפלתי והם הרימו אותי
״תעזבו אותי!״
הם חייכו וגררו אותי
ניסיתי להתנגד אך ללא הצלחה
הם התחילו להרביץ לי ולנסות להפשיט אותי
״די כואב לי״ אמרתי בקול חלוש
ראיתי את בר מולי מרביץ לאותם בנים
״ליאן״ הוא קרא לי אך כאב לי מידי
עד שהתעלפתי

*שיחת טלפון*
״הלו״
״גל ליאן נפצעה״
״מה???״ צרחתי בטלפון
״חבורה של בנים התחילו להרביץ לה ולנסות להפשיט אותה עד שבאתי היא התעלפה״
״אני בא״ ניתקתי את הטלפון ורצתי מהר למכונית שלי
הגעתי לבית ספר רואה את בר מחזיק את ליאן
״ליאן שלי״ לקחתי את ליאן מידיו של בר
הכנסתי אותה למכונית
״איפה הם???״
בר הלך והלכתי בעקבותיו
ראיתי חבורה של בנים על הרצפה וחלקם מנסים לעמוד
הלכתי אליהם בצעדים מהירים
״מה נראלכם אה??״
הרבצתי לאחד מהם חזק
״מה יש אחי״
נייתן אמר וחייך
״אתה!״ הרבצתי לו במקום הרגיש
״אתם פגעתם בה? אני אפגע בכם״
״היא חברה שלך?״ מישהו אחד גימגם
״כן״ הוא נבהל
״אני מצטער לא ידענו שהיא שלך״
״כבר מאוחר מידי״ הרבצתי לכולם
והלכתי משם
בר ואני נכנסנו לאוטו ונסענו משם
הגענו לביתי
הרמתי את ליאן ושמתי אותה בחדרי
השכבתי אותה במיטה וכיסיתי אותה בשמיכה
הסתכלתי על גופה
אין הרבה פציעות
יופי
ראיתי את טל מאחוריי
״שאתה מאוהב אחי אתה בן אדם אחר״
״וזה דבר טוב?״
״האמת שזה דבר מעולה , אתה הופך לאדם טוב יותר״ חייכתי אליו חיוך קטן
הסתכלתי על ליאן
״אני אעשה הכל בשבילה״
״אני יודע״ טל התקרב אליי וחיבק אותי

-ערב-
התארגנתי לקראת הארוחה המשפחתית
נכנסתי לחדר מסתכל על ליאן מחליפה בגדים
״אופס״
״היי ! סגור את הדלת!!״ סגרתי אותה במהירות
״אתה יכול להיכנס עכשיו״
נכנסתי באיטיות
״אתה ממש חוצפן אתה יודע!״
צחקתי ואז בחנתי אותה
היא הייתה יפה, עם השמלה הארוכה שלה למרות שהשמלה פשוטה עליה זה נראה מדהים
״את פשוט יפיפייה״ היא חייכה אליי חיוך גדול
״גם אתה נראה לא רע״
״לא רע? זה מה שאני מקבל??״
היא צחקה
״בסדר בסדר אתה נראה אמ״ היא חשבה מה להגיד
״חתיך ? מקסים ? מדהים?״ אמרתי לה
״אני אשאר עם הלא רע״
״ועוד אני החוצפן פה״
״אני לא חוצפנית לעומתך״ היא צחקה שוב
״אני אוהב את הצחוק שלך״
״את מוכנה ללכת?״ היא הנהנה
ויצאנו מהבית לכיוון המשפחה שלי
שעומדת להכיר את האהובה שלי