אל תשחרר // don't let go

פרק 20

עיניי נפתחו לאט לאט
שיפשפתי את עיניי מסתכלת הצידה
רואה את גל ישן
ליטפתי את שיערו
״מה נסיכה״
הוא התעורר לאט לאט
״לא כלום השיער שלך נעים״ הוא ציחקק
״אני שמח״ הוא ליטף את פניי
״איפה כולם? הלכו?״
״כולם הלכו חוץ מטל שרצה להישאר״ הנהנתי
״איך אח שלי ? הוא בסדר? דיברתם?״
״כן הוא בסדר״ חייכתי
לקחתי את הטלפון ושלחתי לשיר הודעה
*היי איך את?*
״מה את עושה״ הוא שאל מסוקרן
״אני שולחת הודעה לשיר, לא דיברנו הרבה מאז מה שקרה עם פיטר״ השפלתי את ראשי
״היא תיהיה בסדר אל תדאגי״ הוא ניסה לנחם אותי אבל אני עדיין הרגשתי רע בשבילה
״היי תסתכלי עליי״ הסתכלתי עליו
״היא תיהיה בסדר״ הנהנתי אליו
ראיתי שהשעה 7:30
״יאללה אני אתארגן לבית ספר״
הוא הנהנן והלכתי להתלבש
התלבשתי במהירות ולקחתי את התיק ואוכל ויצאתי מהבית
ראיתי את עדן מולי וחיבקתי אותה
״איפה שיר?״
״היא לא באה היום״ אני חייבת לדבר איתה
נכנסנו לבית ספר
התיישבתי בכיסא והתחיל השיעור

״צריך לדעת איפה הוא נמצא״ אמרתי לטל
״אני יודע״
״צריך לתפוס אותו לפני שהוא יתכנן עוד משהו אסור שהוא יתכנן עוד משהו״ אמרתי לטל מנסה להתקשר לכפיר שלא עונה לו
״נו מה הוא לא עונה הטמבל הזה״
״לא יודע אחי״
״תתקשר אליו עד שהוא יענה אנחנו צריכים אותו״
הוא המשיך להתקשר אליו ואני בנתיים התקשרתי לגיא
״אה אחי״
״אחי תבוא עושים פגישה עם כולם צריך למצוא את פיטר לוין הזה״
״סבבה אני בא 5 דק״ ניתקתי את הטלפון והתיישבתי בספה
אחרי 5 דק גיא הגיע ואחריו בר
״אחי למה אתה לא עונה אה??״ טל צעק בטלפון
״טוב טוב תפסיק לחפור תבוא עכשיו יש פגישה עם כולם״
״יאללה ביי״ טל ניתק את הטלפון בעצבים
״נו מה״
״היה לו לילה כיפי״ טל אמר וגילגל עיניים
צחקתי
כפיר הגיע אחרי 2 דק
״נו מה נהנית אתמול?״ צחקתי
״כן״ הוא אמר בישירות
כולם צחקו
״טוב יאללה בלי יותר מידי שטויות צריך להיות רציניים״ כולם הנהנו
״יאללה לעבודה״

יצאתי מהבית ספר , ברוך השם נגמר
התקשרתי לשיר
אין מענה
מה אני אעשה איתך ילדה
התחלתי ללכת לכיוון הבית
ראיתי את המקום עבודה שלי
מאז מה שקרה עם כל הבלגן הזה
התפטרתי מהעבודה
אבל אני מתגעגעת לעבוד שוב
משעמם לי בבית
אולי אני אחזור לעבוד
כן זה יהיה טוב
אני רק אודיע לגל ואני אחזור
חייכתי לעצמי
אבל בנתיים נלך לשיר לראות איך היא
הלכתי לכיוון הבית של השיר
דפקתי בדלת
שיר פתחה את הדלת ובאה לסגור אותה
החזקתי את הדלת
״תדברי איתי בבקשה״ היא היססה אבל לאחר מכן פתחה את הדלת ונתנה לי להיכנס
הלכנו לחדרה
היא נעלה את הדלת
״את מוכנה לדבר איתי?״
״לא יודעת״ היא התיישבה במיטתה
התיישבתי לידה
״אני לא מבינה כלום באמת ליאן כלום״
״מאיפה הוא מכיר אותך?״ המשכתי להביט בה
״תעני לי ליאן״
״אני-״ נשמתי עמוק
היא השפילה את ראשה
״אוקיי״ התחלתי להגיד
״מתברר שהוא רצה שאני אתחתן איתו אוקי, זה סיפור ארוך שיר אני אספר לך מתישהו אני מבטיחה לך״
היא הסתכלה עליי
עיניה התחילו לדמוע
״עד שמצאתי מישהו שחשבתי שהוא חמוד ונסיך מתברר שהוא פסיכופת , מטורף וחסר רגשות , עשיתי משהו שזה מגיע לי?״
״לא שיר אל תחשבי ככה אוקיי זאת לא אשמתך בכלל״ חיבקתי אותה
היא חיבקה אותי חזרה
״הכל יהיה בסדר״ לחשתי

-לאחר שעתיים
הלכתי לכיוון הבית
נכנסתי בדלת
״היי יפה שלי איפה היית״ גל התקרב אליי וחיבק אותי
״אצל שיר״ היא נישק את המצח שלי
״אפשר לדבר איתך?״
״כן בטח יפה שלי אני תכף בא״ הלכתי לחדר
מתיישבת במיטה מחכה לגל
הסתכלתי לתקרה
יאללה גל בוא כבר

״מה מצאת״
״מצאתי את חברה שלו שנרצחה״
״איך קוראים לה״
״ספיר בנאי״
חיפשתי באינטרנט
״ירי, מישהו ירה בה״
״ואו״
״טוב תמשיך לברר אני אלך לדבר עם ליאן״ הלכתי לחדר
התיישבתי לידה והבהלתי אותה
״נו מההה״ היא צרחה עליי והרביצה לי עם כרית
״גם אני אוהב אותך יפה שלי״
היא צחקה

״טוב״ התחלתי להגיד
״גל״
״כן״ הוא חייך
״אני רוצה לחזור לעבוד״ ירד לו החיוך בשנייה
״מה״
״אני לא רוצה להישאר בבית כל היום זה מחרפן אותי אני מתחרפנת״
״ליאן״ הוא אמר בקול נוקשה
השפלתי את ראשי
״אני לא רוצה להישאר בבית כל היום גל״
״ליאן את יודעת כמה מסוכן בחוץ? בשבילך בכלל!״ הוא התחיל לצעוק
״גל״
״אתה יודע שאני גם רוצה לצאת מהבית ולא להישאר פה ולהסתכל על התקרה!״
״תנמיכי את הקול״
״לא ולך מותר לצעוק״ אמרתי בציניות
הוא הסתכל עליי עצבני
״פיטר הזה מחפש אותך וכל מה שמעניין אותך זה לעבוד״
״כן גל אני לא יכולה להיות בבית ולחיות בפחד אני חייבת לצאת החוצה קצת״
״לא ליאן וזה סופי״
״מה סופי גל מה סופי אתה לא מחליט עליי״ קמתי ועמדתי מולו
״ליאן אל תעצבני אותי״
״לא גל , אתה לא יכול פשוט להגיד לי לא , אני מחליטה בשביל עצמי גל״
״אז לכי סבבה , לכי תעבדי לכי תסתכני״
״כבר לא אכפת לי״ הוא מילמל אבל שמעתי
״סבבה לא אכפת לך״
״ליאן״
״לא לא אל תדבר״
״נו בחייאת״ הוא תפס את ידי וקירב אותי אליו
״עזוב אותי״
״לא״
״כן״ לקחתי את ידו בידי השנייה וזזתי ממנו
הלכתי לכיוון הדלת
״לאיפה את הולכת״
״רחוק ממך״ הוא סגר את הדלת
״תפסיקי עם השטויות״
״זה לא שטויות״ ניסיתי להזיז אותו אבל הוא לא נתן לי לעבור
״תן לי לעבור״
״לא אכפת לך ממני לא ? אז תן לי לעבור״
הוא הסתכל עליי ולאחר מכן הוא נתן לי לעבור
הלכתי מהר החוצה
״ליאן?״ כולם הסתכלו עליי אבל התעלמתי מהם ויצאתי מהבית
התיישבתי בספסל
הדמעות יצאו ממני
אני לא מבינה מה הבעיה שלו
כאילו אין סכנה בעולם הזה
במיוחד בעולם שבו גל חי
והוא יוצא מבלי בעיות
אוח
הייתי בטלפון
גל שלח לי הודעות
לא עניתי לו ושמתי את הטלפון על השתק
אני לא אוותר אני אלך לעבודה
אני לא רוצה להישאר בבית
זה משעמם וזה מעצבן
נשארתי בספסל לאחר כמה זמן
התקשרתי ליונתן
״ליאן?״
״אני יכולה לבוא אלייך?״
״כן יפה שלי בואי״ קמתי והלכתי לכיוון הבית של יונתן