אל תשחרר // don't let go

פרק 18

״גל! גל!״ שמעתי צעקות באוזני
״מה!״ התעוררתי בבהלה
גיליתי את כפיר מולי
״היית פה כל הלילה?״ הוא שאל מודאג
נאנחתי ושיפשפתי עיניים
״מה איתה ??? יש חדשות?? בבקשה שיש״ התחננתי אליו
״לא מצטער״ הוא השפיל מבט
״כוסעמק!!!!״ בעטתי בכיסא
״תרגע״ הוא החזיק אותי וניסה להרגיע אותי
״אני לא יכול להרגע אתה לא מבין אני לא יכול״ ידיי נגעו בראשי
הרגשתי שאני מתפרק
שאני לא יכול לחשוב, לזוז , כלום
כפיר התקרב אליי וחיבק אותי
״גל״ הסתובבתי וראיתי את אביב במבט מודאג
הוא רץ אלי וחיבק אותי
״מה קרה ??? שמעתי שליאן בבית חולים״ הוא אמר בלחץ
״אני אסביר לך אחר כך אני מבטיח״
״כולם פה״ הסתכלתי לצד וראיתי את המשפחה שלי פה
טוהר רצה אליי
״גלי אתה בסדר?״ הרמתי אותה
״כן יפה שלי״ נישקתי את הלחי שלה
״אז למה אתה עצוב?״ היא הסתכלה עליי בעיניה הגדולות
״אני בסדר״ הורדתי אותה
אימי גם חיבקה אותי ואמרה שליאן תיהיה בסדר
אבי רק הסתכל עליי ולא אמר מילה
״אנחנו הולכים לקנות משהו לאכול , וגל היום אתה חוזר איתנו״ אימי אמרה
״אני לא חוזר עד שליאן תחזור אליי״
״גל״ הסתכלתי עליה עם מבטי המאיים
היא הרימה ידיים
״אביב טוהר בואו״ הם הלכו איתה ואני התיישבתי בכיסא
אבי התיישב לידי
הוא הסתכל עלי
״אתה בסדר?״ הנהנתי אליו
היה בנינו שקט מביך
אימי חזרה עם האוכל והגישה לי
אכלתי את הכריך באיטיות
לא מסוגל כמעט לאכול
״תאכל בני לא אכלת כבר המון זמן״
ניסיתי לאכול באמת שכן אבל אני לא מסוגל
ניסיתי כמה שיותר לאכול ושלא יכולתי יותר זרקתי את כל השאר לפח
״אני הולך לבקר את טל״ נכנסתי לחדרו
הסתכלתי עליו ישן
החזקתי את ידו
״הלוואי וליאן תיהיה חזקה כמוך״
״גל״ בר נכנס נסער לחדר
״מה״
״יש חדשות״ יצאתי החוצה במהרה
כולם דיברו עם הרופא
״מה מה דברו אליי״ צעקתי עליהם
״שיר יצאה מזה״ הסתכלתי על עדן נאנחת
״תודה לאל״
״מה עם ליאן??״ אמרתי בקול חושש
״לא יודעים עדיין אנחנו נודיע בהמשך״
״מה נודיע בהמשך?? אני רוצה את ליאן!!!״ העפתי את הכיסא והרופאים נרתעו לאחור
בר החזיק אותי
״אחי תרגע בוא תשב״ ישבנו בכיסא

-כעבור כמה שעות-
הסתכלתי על השעון
לא ישנתי כבר יומיים
לא יכולתי להפסיק לחשוב עליה
אני משתגע
״אחי תחזור הביתה״ כפיר אמר
״אני לא חוזר אני אומר לך״
״תחזור זה מה שליאן גם רוצה שתנוח ותרגע״
נאנחתי וקמתי מהכיסא
״בסדר״ הלכתי למכונית שלי
נכנסתי לאוטו ונסעתי לכיוון ביתי
המחשבות שלי רצו סביב ליאן
״תעשה שהיא בסדר אלוהים בבקשה״ החניתי את המכונית ונכנסתי הביתה
הורדתי את החולצה ונכנסתי למיטה
ראיתי את החולצה של ליאן זרוקה
לקחתי אותה והרחתי אותה
הריח שלה ממכר
אני מתגעגע אליה
עיניי נעצמו לאט לאט עד שנרדמתי לשינה עמוקה

*צלצול טלפון*
שיפשפתי את עיניי
״הלו?״
״אחי אחי ליאן בסדר תבוא עכשיו״ בר אמר
״אני בא אני בא״ קמתי מהר מהמיטה לקחתי חולצה כלשהי, שמתי נעליים ויצאתי במהירות
נכנסתי לאוטו
ונסעתי
״תודה אלוהים תודה״
נכנסתי לבית חולים במהירות
ראיתי את בר מדבר עם הרופא
״איפה היא???״ צעקתי עליו
״תרגע אחי ליאן בסדר הוא יגיד לך איפה היא״
״בוא איתי״
הלכתי איתו ונכנסנו לחדר שבו ליאן נמצאה
״היא מתאוששת עכשיו יקח זמן שהיא תתעורר לגמרי״ הנהנתי אליו
הסתכלתי על ליאן שוכבת על המיטה
ישבתי לידה מחזיק את ידה
״יפה שלי את חזקה״ נישקתי את ידה
״פחדתי לאבד אותך אני לא יכול בלעדייך נסיכה שלי מה אני אעשה בלעדייך״ ירד לי דמעה וניגבתי אותה מהר
עיניה נפתחו לאט לאט
״גל?״
״כן יפה שלי זה אני״ חייכתי אליה והיא חייכה אליי
נישקתי את שפתיה
״אני כל כך שמח שאת בסדר״
חייכתי אליה וחזרתי להתיישב לידה
״איך את?״
״חלשה אבל אני אשרוד״
הרופא נכנס
״אני מבקש ממך לעזוב אדוני אני צריך לעשות כמה בדיקות עם ליאן״
״אני לא עוזב״
״גל״
הסתכלתי עליה
״זה רק בדיקות אני אהיה בסדר אל תדאג לי טוב?״ היא חייכה אלי חיוך קטן
״טוב״ יצאתי מהחדר חוזר להתיישב בכיסא
מחכה לאהובה שלי

-לאחר חצי שעה
הרופא יצא
״נו?״
״היא בסדר גמור היא צריכה להישאר פה שלושה ימים ואז תוכל לחזור הביתה״ הנהנתי אליו
״אני יכול לראות אותה?״
״כן״ נכנסתי מהר לחדרה
התיישבתי בכיסא לידה
״אני בסדר אל תדאג״
״את לא מבינה איך דאגתי לך נסיכה״
״אני שמח שזה נגמר״ היא השפילה את ראשה
״מה״
״אני חייבת לספר לך משהו״
הסתכלתי עליה מחכה שהיא תמשיך לדבר
״זה לא נגמר גל זה לא״
״מה זאת אומרת״
״לפני שראית אותי מוחזקת בידי האנשים של פיטר קרה משהו״
״מה קרה ספרי לי״ הסתכלתי עליה בלחץ
״אל תתחרפן״

-ביום האירוע
״ליאן מה אנחנו עושות??״ שיר אמרה לי בלחץ
״תרגעי אנחנו נמצא דרך לברוח מכאן אל תדאגי״
״מאיפה פיטר מכיר אותך?״
״שיר אני מבטיחה לך אני אספר לך הכל אחרי שכל הדבר הזה יגמר טוב?״
״טוב״ היא נאנחה
אנשים רצו מסביבי וצרחו בזמן שאני חושבת מה לעשות
״בואי״ לקחתי את ידה ויצאנו מהשולחן
רצנו במהירות עד שהקיפו אותנו אנשים
״נו נו נו את מי אנחנו רואים״ פיטר התקרב אלינו
״חברתו של גל אביטן״
הוא תפס את ידי בחוזקה וקירב אותי אליו
״תעזוב אותי״
״את אמורה להיות שלי בכלל מאיפה גל הזה בא? אה?״ הוא צעק עליי
״אני לא שלך אני לא חפץ!!״ צעקתי עליו בחזרה
״מה לעזאזל הולך פה״ שיר אמרה עם דמעות בעיניים
״אוי שיר התמימה״ הוא אמר
שיר המשיכה לבכות
״באמת חשבת שאני אוהב אותך?״ היא השפילה מבט
״היי! אל תדבר עליה ככה!״ הוא החזיק אותי עוד יותר חזק
״שתקי !״
״הגיע הזמן לבקר את חבר שלך״
״תפסו גם את שיר״
״ותעשה מה???״ צעקתי עליו שוב מראה לו שאני לא פוחדת ממנו
״את תראי מותק, וגם אם זה לא יעבוד אני אמשיך לרדוף אחריכם עד שזה יגמר! את לא תיפטרי ממני ליאן מזרחי בחיים לא את עוד תיהיי שלי״
״תעזוב אותי יא חולה נפש!!״ צעקתי עליו

-חזרה להיום
״הבן אדם הזה משוגע״
״אני יודעת״ היא אמרה
״אל תדאגי אני אטפל בו״
״לא גל״
״לא עכשיו״
״טוב״ הוא התיישב לידי ושנינו נרדמו