אל תשחרר // don't let go

עונה 2 - פרק 33

הודעה קצרה לפני שמתחילים :)
הפרק הקודם היה הפרק האחרון של העונה הראשונה והוו
הפרק הזה הוא הפרק הראשון של העונה השנייה, העונה השנייה תכיל 12 פרקים (אולי יותר) ובכך יסתיים הסיפור ;)
והנה הפרק! תהנו!

דפקתי בדלת
״גל?״ אימי הסתכלה עליי
״מה קרה״ היא חיבקה אותי
״זה נגמר אמא זה נגמר״ לחשתי
״קדימה בוא תיכנס בוא ילד שלי״
כולם הסתכלו עליי בבהלה
ישבתי בספה
״אני חייב להגיד לכם משהו״ כולם הסתכלו עליי בסקרנות
״ליאן בהיריון״ כולם היו עם פה פעור
״מה לעזאזל״ אביב התפרץ
״שפה אביב״ אימי העירה לו
״עשיתי טעות נוראית היא לא רוצה לראות אותי יותר הסיבה היחידה שאני אראה אותה זה רק בגלל הילד שלי״
״הכל יהיה בסדר״ אימי חיבקה אותי שוב
״אני לא מתכוון לוותר עליה בחיים לא״

-כעבור שלושה חודשים-
״יונתן נו יש לי בדיקה!״ צעקתי עליו שיביא לי את הטלפון
״בסדר נו״ הוא נתן לי אותו
״אוף איתך״ גיכחתי
גל לא הפסיק לרדוף אחריי ולנסות לדבר איתי אבל לא נתתי לו
דיברתי איתו רק על התינוק ולא על שום דבר אחר
היום יש לי בדיקה ואני אראה אותו שוב
אין לי הרבה ברירות הרי
סירקתי את שיערי והלכתי לכיוון המטבח כדי לאכול משהו
״את רוצה שאני אבוא איתך?״
״לא לא זה בסדר״
״את בטוחה? הרי את תיהיי איתו לבד״
״זה בסדר יונתן אני יכולה לדאוג לעצמי״
״אם את אומרת״
יצאתי מהבית הולכת למכונית של יונתן
התנעתי והתחלתי לנסוע לכיוון בית החולים

-לאחר 10 דק
לקחתי את התיק ונכנסתי לבניין
הלכתי לכיוון הרופאה שלי
דפקתי בדלת
״פתוח״
פתחתי לאט את הדלת
״היי ליאן איך את מרגישה?״
״בסדר גמור מה איתך?״
״אני בסדר, בואי תשבי״
ישבתי
״איפה גל ? הוא אמור לבוא?״
״כן בטח הוא תכף יגיע״
היא הנהנה לכיווני
״את רוצה משהו לשתות?״
״לא לא תודה״
״בסדר אז בואי נבדוק מה שלום הקטנציק״ היא חייכה וחייכתי גם
שכבתי על המיטה
היא הוציאה טיפה את חולצתי
״בסדר בואי נראה״ נשמתי עמוק
״הנה הוא״ היא חייכה
״איפה״ קמתי מהר
היא הצביעה לי על המסך
״הנה הקטן הזה זה הוא״
נגעתי במסך בעדינות
״ילד שלי״ לחשתי
״את רוצה לדעת את המין של התינוק?״ הסתכלתי עליה מבוהלת
״מצטער שאיחרתי״ גל נכנס פתאום
הסתכלתי עליו באותו מבט
״מה?״
״שלום גל״ היא לחצה את ידו
״בדיוק שאלתי את ליאן אם אתם רוצים לדעת את המין של התינוק״
הוא הסתכל עליי ואני השפלתי את המבט
״את רוצה?״ הוא שאל
הנהנתי אליו
״אז גם אני רוצה״
הוא התיישב לידי במיטה
״אני כבר חוזרת״ היא חייכה ויצאה מהחדר
״איחרת״ אמרתי
״מצטער פקקים״ הנהנתי אליו
״אני רוצה שתדעי שאני לא מוותר עלייך אף פעם לא אוותר״
״דיברנו על זה״ נאנחתי
״אני יודע שדיברנו על זה אבל ממש לא אכפת לי״
״לי זה אכפת״
״תסתכלי עליי עכשיו בעיניים ותגידי לי שאת לא אוהבת אותי״ הסתכלתי עליו ולא הוצאתי מילה
״זה מה שחשבתי״
בדיוק הרופאה נכנסה
היא הגישה לנו את הדף מקופל
היא חייכה אלינו
״אני אשאיר אתכם לבד״ אמרה ויצאה מהחדר
החזקתי את הדף בוהה בו
״את מוכנה?״ הוא הסתכל עליי
״אני לא יודעת״ נשמתי עמוק
״אוקי אוקי אני מוכנה״ פתחתי לאט את הדף
הסתכלנו על הדף
״יש לנו-״ נשמתי עמוק בשנית
״בן״ חייכתי חיוך גדול
״יש לנו בן״ הוא אמר גם
מתוך רפלקס חיבקתי אותו חזק
הוא חיבק אותי חזרה
בכיתי דמעות של אושר
השתחררתי מהר
״אני חייבת ללכת״
״ליאן״ הוא תפס את ידי
הסתכלתי עליו מחכה שהוא יגיד משהו אבל הוא לא אמר כלום
״אם אין לך מה להגיד לי אני אלך״ השתחררתי מידו והלכתי לאוטו חזרה לבית
״היי ליאן!״ שמעתי קול לפני שנכנסתי למכונית
הסתכלתי לראות מי זה
״טל?״ חייכתי חיוך קטן
הוא חיבק אותי ואני החזרתי חיבוק
״מה אתה עושה כאן״
״אני פה בשביל גל״
״הבנתי״
״אז מה איתך איך את? איך הקטן הזה?״ הוא חייך ליטפתי את ביטני
״הרגע גילינו שזה בן״ הוא חייך והרים אותי
״טל״ צחקתי
״אני כל כך שמח״
״אני יודע שאת וגל תשלימו״
״א-״
״אה אה אני חייב ללכת״ הוא אמר ונכנס לבניין
״מעצבן״ נכנסתי לאוטו
התנעתי ונסעתי
נכנסתי הביתה שהדלת הייתה פתוחה
״יונתן?״ צעקתי בתקווה שיונתן יחזיר לי תשובה
התקרבתי יותר אל הסלון
וראיתי אותו הפוך
מה קורה כאן
״יונתן!!״ צעקתי שוב
התקשרתי אליו ואין מענה
עליתי לחדרו
״יונתן!״ נכנסתי לחדר וגם החדר היה הפוך
ראיתי משהו שמשך את עיניי
פתק?
״אם את רוצה לראות את אחיך בחיים , תביאי מיליון שקל לכתובת הבאה״ קראתי לעצמי
ידי רעדו תוך כדי שהחזקתי את הפתק
״יונתן!״ צעקתי שוב
חיפשתי בכל הבית כדי למצוא אותו ללא הצלחה
״זה לא קורה לי עכשיו״
יצאתי מהר מהבית
ראיתי את גל מול עיני
״מה אתה עושה כאן אה??״ צעקתי עליו
הוא ראה את מבטי המבוהל
״מה קרה לאן את הולכת״ הלכתי מהר למכונית
״ליאן לאן״ הוא החזיק את ידי
״תן לי ללכת״
״לא עד שתגידי לי מה קרה״
״יונתן נעלם אני הולכת למשטרה״ הוא הסתכל על הפתק שהחזקתי וחטף אותו מידי
״שום משטרה״ הוא אמר וחסם את האוטו
״גל תן לי ללכת״
״לא ליאן אני מכיר את הסוג האנשים האלה אם תקראי למשטרה הם יהרגו אותך״
״אז מה אני אמורה לעשות לשבת כאן ולא לעשות כלום? כן זה לא יקרה״
״אני אעזור״
נאנחתי
״אתה באמת רוצה לעזור?״
״כן אם הוא חשוב לך הוא חשוב לי״
הוא החזיק את ידיי
״אני רוצה לעזור לך ליאן תני לי״
״בבקשה״ הוא הסתכל אל תוך עיניי
״בתנאי אחד״
״אני עדיין לא סולחת לך אני רק רוצה להציל את יונתן״
הוא הנהנן
״תודה״ חייכתי אליו
״בואי״ נכנסנו לאוטו שלו ונסענו לכיוון הבית
נכנסנו לבית
זה הרגיש כאילו נצח לא הייתי בבית הזה
נכנסנו וכולם הסתכלו עליי בשוק
״ליאן!!״ בר צרח והרים אותי
״התגעגענו״
״לא באתי כי השלמנו״
כולם הסתכלו עליי בסקרנות
״אז למה באת״
״יונתן״ הושטתי לבר את הפתק
״פאק״
גירדתי בעורפי
״אני מפחדת שיקרה לו משהו וגל הכריח אותי לא ללכת למשטרה״
״ברור שלא ללכת למשטרה מה את משוגעת״ בר אמר
גילגלתי עיניים
״יאללה בואו מתחילים״ גל אמר