אל תשחרר // don't let go

עונה 2 - פרק 43

הסוף: חלק א
״אנחנו משחררים את ליאן וזה סופי״
שמעתי אותם מדברים אצל הבית של בר
״הבן אדם הזה השתגע שהוא כלא אותה שם״
הם צודקים כנראה באמת השתגעתי
אני חייב לעזור להם
״חברה״
״אל תתקרב!״ שיר צעקה עלי
״אני רק רוצה להגיד שאתם צדקתם ואני סתם אידיוט שכלא אותה שם״
כולם שתקו ורק הסתכלו עליי
״אני רוצה לעזור, אני ממש מצטער אני פשוט השתגעתי כי היא השתגעה ואני רק דאגתי לה אתם חייבים להבין אותי!״
״לך מכאן״ עדן צעקה
״אנחנו לא צריכים את העזרה שלך״ הבנים הסתכלו עליי
״בנות..״ בר התחיל להגיד
״לא! מי הוא חושב שהוא? הוא כולא אותה שם ואז פתאום מגיע ורוצה לעזור?״
״בסדר״ אמרתי בלחש יצאתי מהבית והלכתי לעשות את מה שהייתי צריך לעשות מזמן , מאז שפגשתי את ליאן

הסתכלתי על החלון ראיתי את השמש זורחת לה לאט לאט
״ליאן?״ הסתכלתי על זאת שניסתה לעזור לי אתמול
לא עניתי לה רק פשוט חיכיתי שהיא תמשיך את מה שהיא רוצה להגיד
״את רוצה לצאת לבחוץ?״ הנהנתי אליה
״בואי״ יצאתי מהדלת
והתלוויתי איתה לבחוץ
הכל היה ירוק ושלו פה כנראה משהו שהייתי צריכה ממזמן
אולי גל צדק?
אולי אני באמת צריכה עזרה , הרי עברתי טראומה
הסתכלתי על טל שמסתכל עליי ומחייך
״יקירה את בסדר?״ הסתכלתי עליה מבוהלת
״הכל בסדר את רוצה לשבת?״
הסתובבתי וראיתי שטל נעלם
״ליאן אני יודעת שאת לא כל כך רוצה לדבר אבל אם באמת תחשבי על זה זה באמת יעשה לך טוב״
״גיליתי אממ שכל מה שידעתי היה שקר״
״גיליתי שאבא שלי רצח את אמא שלי , החבר הכי טוב שלי מת ואני מדמיינת אותו בכל מקום והוא לא יוצא לי מהראש מרוב געגוע אליו אני חושבת״ היא הקשיבה לי ולא אמרה מילה
״זה בסדר חמודה״ היא ליטפה את ידי
״תודה רבה שדיברת על זה איתי״
היא קמה ואני קמתי אחריה
״יש לך אורח״ הסתכלתי על גל
הוא החזיק את ידיי
״אני כל כך מצטער אני אוהב אותך ואני משחרר אותך מפה״ הוא נישק את לחיי
״אל תצטער״ חייכתי אליו חיוך קטן
הוא תפס את ידי וחתם על כל מיני טפסים
הלכנו לכיוון האוטו שלו
״ליאן״
״מה?״
״אני מצטער״ הוא השפיל את ראשו
התקרבתי אליו ונישקתי אותו
״חשבתי שאת שונאת אותי״
הנדתי בראשי
״רצית לטובתי וזה עשה לי טוב״
״התפטרתי״ הוא אמר בישירות
״אין יותר מאפיות אין יותר סכנה אין יותר ליאן״ חייכתי אליו
הוא חיבק אותי ואני חיבקתי אותו בחזרה
״אני אוהב אותך״
״גם אני אוהבת אותך״
נכנסו לאוטו
והוא התחיל לנסוע בזמן שאנחנו מחזיקים ידיים לכל אורך הנסיעה
*לאחר 10 דק*
יצאנו מהאוטו לכיוון הבית של גל
הסתכלתי על כל החברה שיוצאים מהבית
״איך הם הגיעו לי לבית?״ גל שאל
״ליאן ! את פה!!״ הבנות צעקו ואז עשו מבט של ׳אופס׳
הן חיבקו אותי
״אחי מה איך מה״ על הפנים של הבנים היה פרצוף מבוהל
״מה לעזאזל עשיתם לי בבית?״
כולם התחילו לצחוק
״התעצבנו עליך אז עשינו קצת..״
התחלתי גם לצחוק קצת
הוא פתח את הדלת וראינו שכל הבית היה הפוך
״או גאד״ התחלתי לצחוק חזק
״אני ארצח את כולכם פה אתם מתים!!!״ גל צעק עליהם וכולם ברחו מהר מהבית
״אתם מנקים את זה לאיפה אתם הולכים???״ הוא רדף אחריהם ואני נשארתי לבד
הסתכלתי מסביב
זה הבית שלי אמרתי לעצמי

*לאחר 5 חודשים*
״הבטן הזו גדלה מרגע לרגע״ בר אמר
״מתי הוא יוצא כבררר״ שיר אמרה
״הוא יצא״
עבר חודשיים מאז שהפסקתי לראות את טל ולעבור את כל החרדות האלה
גל היה איתי ועבר איתי את זה
״איפה הילד שלי״ גל אמר ודיבר אל הבטן שלי
״אני מחכה שתצא כי כבר אני לא יכול לחכות״
״אף אחד כבר לא יכול לחכותתתתת״ עדן צרחה
בר הסתכל על שיר ואז היא עליו
״מה קורה כאן״ הם התקרבו והתנשקו
״מהההה״ אני ועדן צרחנו
״מה מתי איפה למה״ התחלתי לשאול מלא שאלות
״היה בנינו הרבה דברים לאחרונה וזה פשוט קרה״
״אעאעאע״
״אני יודעת״ שיר חייכה חיוך גדול
״מה אחי״ גל אמר
״כן אחי״
״מגניב״ הוא לחץ את ידו
״וזה ההבדל בין בנים לבנות״ כולם התחילו לצחוק
״גאד הבטן הזו״ קמתי לאט
״מה את קמה אני אביא לך מה שאת צריכה תשבי!״ גל אמר צעק
״אוקי אוקי״ ישבתי בספה חזרה
״גל מצא עבודה?״
״כן הוא התחיל לעבוד בתיקון מחשבים וכאלה״
״אה יפה לו״ שיר הסתכלה עליו
חייכתי
״אני לא מאמינה שלפני כמה חודשים הוא היה עובד במאפייה״
״כן אה איך דברים משתנים״
״אני יודעת״ דיברתי בלחש
״זה מדהים״
״אני כל כך שמחה שהוא נפטר מזה ככה אין יותר את הדרמות האלה״ אמרתי
״כן״
״טוב אני הולכת לחדר״
״חכי חכי״ גל תפס אותי ועזר לי ללכת לחדר
״גל אני לא נכה״
צחקתי
״אני יודע אבל די קשה לך ללכת״ הוא הושיב אותי במיטה
״אבל גל אני צריכה לשירותים״
״טוב בואי״
הוא הרים אותי שוב והלכתי לשירותים

״סיימת?״
״גל!!!״ היא צעקה
״מה מה קרה אימלה״
״ירדו לי המים״
החזקתי אותה וחייכתי
״את מוכנה לזה?״
היא חייכה אלי חיוך ענקי
״כן כן״
״בואי בואי מהר״ תפסתי את ידה ויצאנו מהר מהחדר
״מה קרה??״ כולם שאלו
״ירדו לי המים״
כולם צעקו מאושר והלכנו מהר למכוניות שלנו
״תחזיקי מעמד״
״יוולד לנו תינוק״
״אני יודע״ חייכתי וגם היא ונסענו לבית החולים