טאהיונג וג׳אנגקוק הלכו הביתה ואני נשארתי לישון בסלון כדי שג׳ימין יהיה על המיטה בחדר.
אני כבר ממש לא עצבני על זה הוא צורח אני עצבני על זה שהוא לא לומד.
לא משנה כמה פעמים אני אומר לו "מימיני מאסטר לא מסכים לעשות רעש, אתה קבל עונש" או העונשים שנתתי לו הוא תמיד מבטיח שהוא לא יעשה את זה שוב.. אבל לא, הינה זה קרה שוב והינה הוא שוב מקבל עונש.
אני באמת כל כך מאוכזב ממנו עכשיו. כיביתי את כל האורות בבית ושמעתי את ג׳ימין מהחדר שלי מדבר.
"לא לא בבקשה לא מאסטר מימיני לא התכוון בבקשה לא עוד כואב למימיני~~" שמעתי אותו בוכה.
"הוא חולם שאני מרביץ לו???" מילמלתי לעצמי ורצתי לחדר, ראיתי את ג׳ימין שוכב על הרצפה הקרה בלי בגדים וכל מלא בנוזל סמיך ולבן.
'אוי לא אני כל כך מאסטר גרוע, גם פיספסתי את ההיט שלו ויש לו סיוט שאני מרביץ לו' חשבתי לעצמי, בלעתי את הרוק שלי ולקחתי נשימה עמוקה.
הרמתי אותו מהריצפה ולקחתי אותו לאמבטיה והרטבתי אותו במים.
ג׳ימין התעורר בבהלה בגלל המגע עם המים והוא ישר התחיל לבכות להשתולל לי בידיים.
"לאלאלא מימיני תרגע זה רק אני..." אמרתי בקול עצוב.
"מימיני לא רוצה את מאסטר!!" הוא צעק והשפריץ עלי מים, ג׳ימין התחיל לדחוף ולשרוט אותי אבל זה לא עצר אותי מלקלח אותו או מלהלביש לו את הפיג׳מה.
"דיייייי!!!" ג׳ימין צעק וניסה להילחם בי, הכנסתי אותו מתחת לשמיכה וכיסיתי אותו.
ורק ברגע שיצאתי מהחדר והגעתי לסלון התחלתי לבכות.
אני לא מתחרט על זה שצעקתי עליו כי הוא צריך ללמוד... אבל אני הייתי עוזר לו בהיט... אני פשוט ממש מפחד לשמוע את המילים האלה:
"מאסטר אני לא אוהב אותך יותר" זה ישבור אותי.. ואני לא חושב שאני אשרוד פעם שלישית של שיברון לב.. אני חושב שזו תהיה הפעם האחרונה שלי..
עטפתי את עצמי בשמיכה הדקה של הסלון, הנחתי את הראש שלי על הכרית ועצמתי את העיניים שלי.
התעוררתי כי הרגשתי שמישהו מסתכל עלי, פשוט התחושה המוזרה והלא נוחה הזו.
פתחתי את העיניים שלי בבהלה ושיפשפתי את העיניים שלי.
"למה???" ג׳ימין שאל.
"למה מה? בייבי..." הסתכלתי על השעון מעל הטלוויזיה "השעה שתיים בלילה מקרה יפה שלי...?"
"לאאאא אל תקרא למימיני ככה!! מאסטר הבטיח למימיני שיעזור לו אבל מאסטר לא עשה כלום!!!" ג׳ימין אמר בקול עצבני וכבר לא כזה חמוד... אני מבין למה הוא כועס... שניינו דפקנו הכל... אבל אני מאשים את עצמי..
"אני מצטער מימיני.... אני מאסטר כל כך גרוע...אני כל כך מצטער." התיישבתי על הספה "אני יודע שאתה כועס עלי... אבל אני באמת הייתי בא לעזור לך אם הייתי יודע.." נאנחתי 'אתה כל כך נורא יונגי פשוט תפסיק לדבר' חשבתי לעצמי והסתכלתי על הפרצוף של ג׳ימין.
"זה לא אומר שמימיני סולח למאסטר..." ג׳ימין התקרב אלי וחיבק אותי, חיבקתי אותו בחזרה והצמדתי אותו אלי.
'אני אוהב אותו כל כך וכל מה שאני עושה רק גורם לו לשנוא אותי יותר...' חשבתי לעצמי, ג׳ימין התנתק מהחיבוק והלך בחזרה לחדר שלי.
כשקמתי בבוקר ישר הלכתי להכין לג׳ימין ארוחת בוקר ממש השקעתי..
ג׳ימין התארגן היום בלעדי.... אני מניח שהוא לא צריך אותי יותר...
הנחתי את הדג סלמון שהרגע הוצאתי מהתנור על צלחת ואת הצלחת הנחתי על השולחן מול ג׳ימין.
לקחתי בקבוק דם ואיתו גם בקבוק אלכוהול..... יותר מידי כואב לי.
אני לא יכול.
נכנעתי.
לקחתי את הבקבוק דם ואת האלכהול למרתף, התיישבתי בפינה של החדר הריק והתחלתי לשתות. פעם מהדם פעם מהאלכוהול..עד שנגמר כל הבקבוק.
מה הוא עושה "גאד פאקינג דאמאיט מה הילד הזה עושה לייי??!!?" צעקתי וזרקתי את בקבוק הזכוכית לריצפה.
כל הזמן אני עושה טעויות כל הזמן הכל קורה באשמתי, כל פעם שג׳ימין בכה זה בגללי אני אשם בהכל.
אני הבעיה תמיד הייתי הבעיה וזה אוכל אותי, זה קורע לי את הלב שאני לא יכול להיות הכי טוב בשבילו ..
אבל הוא לא צריך אותי יותר.... זהו... הוא לא אוהב אותי יותר.
הוא בטח גם לא יסלח לי.
אני נמצע עכשיו במצב כל כך גרוע אני יכול ליפול פה עכשיו ולותר על טיפת התקווה שנשארה לי או לעלות למעלה לדבר עם ג׳ימין על איך שהוא מרגיש.
אני לא יכול ללכת לשם אבל כשאני שיכור... מה אם אני אפגע בו אפילו יותר?!!? אני לא יכול לחיות עם עצמי בידיעה שאני הורס לג׳ימין את החיים.
אני נוראי, אני נוראי.
היה לי חלום אתמול... שג׳ימין פגש מישהו יותר טוב ממני... הרבה יותר טוב ממני... יותר יפה ממני יותר איכפתי ממני מישהו שדואג לו...ההפך ממני.. אני לא הפסקתי לבהות בחיוך הזוהר שהיה לג׳ימין כל פעם שהוא יסתכל על הבן אדם הזה.. ג׳ימי בחיים לא יסתכל עלי ככה..
אני בחיים לא יוכל להיות מספיק טוב שלו. אני סתם זבל שהוא מצא ברחוב... משום מה הוא עדיין איתי..
איך הוא עדיין אוהב אותי כשאני שונא את עצמי כל כך..
אני כל כך מטומטם.
שמעתי דפיקות קטנות על הדלת וג׳ימין נכנס לחדר הריק. הוא שם לב לזכוכית למזלי אז הוא לא דרך עלהים..
"זה עדיין לא אומר שמימיני סולח לך מאסטר.. מימיני עצוב.." ג׳ימין חיבק אותי חזק.
"זה בסדר מימיני... אתה לא חייב להשאר כאן איתי..." נאנחתי.
"אבל מימיני רוצה להיות אם מאסטר כאן..." ג׳ימין מילמל.
"לא.... אני מתכוון שאתה לא חייב להשאר איתי...אני רוצה שתתן לי למות, להתפורר לאבק ולהפשך לחשכה ניצחית... ואני רוצה שאתה מיי סוויט ליטל קיטן בייבי בוי... בקשה אחרונה מהמאסטר שלך... אני ממש רוצה שאתה תמצא את האחד שלך... כי אתה האחד שלי... אבל אתה..." הנחתי את הידיים שלי על הלחיים שלו. "לך מגיע יותר. עבר זמני בייבי... זו הייתה שנה וחודש ממש טובים... וזה כנראה הסוף..."
"מאסטר לא... זה לא אתה שמדבר.. זה המשקה שמאסטר לא מסכים למימיני לשתות אומר מילים לא טובות. אתה לא מתכוון לשום דבר ממה שאמרת...מימיני יודע מימיני רואה...שאתה עצוב אבל מאסטר לא יכול למות כשאין לו שיברון לב... ומימיני רוואה שמאסטר בפנים בפנים אפילו לא מודע למה שמאסטר בחוץ אומר.." ג׳ימין נאנח 'פתאום הוא הבוגר פה... אני כל כך גאה בו' חשבתי לעצמי. ג׳ימין התיישב מלפניי ועטף עת הידיים שלי מסביב לבטן שלו.
ואז הוא הסתובב אלי כדי להסתכל עלי.
"זה לא אומר שמימיני סולח, בגלל שמאסטר לא עזר למימיני בהיט שלו." ג׳ימין הזכיר לי שוב הוא כועס עלי...
"מה אני יכול לעשות בשביל שתסלח לי...?" שאלתי
ונאנחתי "אני יעשה הכל אני מבטיח אני לא אאכזב אותך שוב.."
"בינתיים... שום דבר...מיני עוד יחשבו על משהו.. אבל אם כל זה אני עדיין אוהב אותך למרות שאני עוד לא סולח לך..." ג׳ימין אמר ומחץ לי את הלחי.
YOU ARE READING
school for special creatures 2. yoonmin
Romanceחלק 2 של בית ספר ליצורים מיוחדים למי שלא קרא את החלק הראשון זה חובה. ולמי שכן קרא את החלק הראשון קריאה מהנה.
