school for special creatures 2. yoonmin

47

"עשינו משהו רע מאסטר" ג׳ימין שאל אותי כסיפרתי לו את החדשות..

"לא לא בייבי.. לא עשינו שום דבר רע. אבל אנחנו לא יכולים לחזור יותר לבית ספר הזה.. אנחנו מסיימים את השנה בבית ספר של בני אנוש ומתחילים את החיים שלנו ביחד בתור בין אנוש רגילים..

"זה לא דבר טוב... לא רק ליצורים הממש ממש טובים וחכמים נותנים לגור ולעבוד העולם בני האדם..?"

"כן..אבל.. הסיבה שזה קורה זה כי ההורים שלי מנסים לפצות אותי.. הם חושבים שזה יהיה טוב בשבילי.. אני לא סולח להם.. אבל אני כן הולך לנצל את ההזדמנות הזאת.." יונגי אמר וליטף לי את הלחי.

"אבל מה לגבי קוקי וטאהטאה וטאה יונג והוסאוקי?? הם נשארים פה?" ג׳ימין שאל בקול עצוב.

"לצערי כן.. וגם אני אתגעגע אליהם ממש.. אבל המנהל אמר שהוא יתן להם לבוא אלינו מתי שהם רוצים. אני מצטער מימיני.." נאנחתי.

"אז זה אומר שאנחנו נלך לעבוד ביחד גם...?" הוא שאל.

"לא.. אני אלך לעבוד.. אתה נשאר בבית. ואפילו אל תנסה להתווכח איתי אתה יודע את הסיבה שאני לא נותן לך לצאת מהבית בלעדי."

"כן מאסטר... אבל במה מאסטר יעבוד..?" שאלתי.

"לא יודע משהו במשרדים ובמקביל אני אלך ללמוד רפואה כדי להסיג דם בקלות כמו ג׳קסון.." אמרתי.

"מה אם מימיני יתגעגע למאסטר כשהוא לא יהיה בבית...?" הוא שאל.

"אנחנו כנראה נדבר הרבה בטלפון לא יודע.. אבל כרגע אין לך מה לדאוג... אנחנו קודם כל צריכחם לסיים בית ספר." והרמתי אותו אלי. "כולם כבר יודעים שאנחנו עוזבים אז הם עושים לנו מסיבת פרידה ביער מחר בערב.. ואנחנו צריכים ללכת לבית החדש כבר היום. " נאנחתי. ג׳ימין חיבק אותי בצוואר ואני התחלתי ללכת לאט בתוך הבית ספר מסתכל על מקומות מלאות בזיכרונות טוב ופחות טובים כמעט בכיתי. אני באמת ממש ממש אוהב את הבית ספר הזה. ג׳ימין לא הצליח להחזיק את עצמו והוא התחיל לבכות..
הייתי משאיר אותו פה אבל אני חושב שזה היה יותר גרוע אם הוא לא היה בא איתי..
"אני מצטער קיטן." נאנחתי שוב כשיצאתי משער והתחלתי לרוץ אל לכתובת שהמנהל נתן לי.

הגעתי לאחוזה היה הייתי מאוד מפוארת ומודרנית.. נכנסנו פנימה ועשינו לעצמו סיור בבית. האמת לא רע בכלל, יש לנו ג׳קוזי.. ובריכה.. הטלוויזיה בכל חדר. ראיתי שג׳ימין אהב את המקום אבל הוא עדיין היה עצוב. הלכתי לעשות סיבוב במטבח ושם מצאתי פתק מההורים שלי.

ליונגי הבן האהוב שלנו,

אנחנו יודעים שאת לא מתכוון לסלוח לנו בחיים על איך שהתייחסנו אליך ואל אחיך.. כן יש לך הרבה אחים מפוזרים בכל העולם שאתה לא מכיר בכלל.. אבל רק רצינו שתדע שאתה ואחיך האחרונים שלנו.. אנחנו זוכרים אותכם הכי טוב.
ואנחנו אוהבים אותכם..
אנחנו לא לחייב אותך על שום דבר, אנחנו משלמים על הכל עד לרגע האחרון.. יכנס לך לבנק 30,000 דולר בחודש, לכל דבר שאתם צריכים..
קח את זה כמתנה מאיתנו.. לא כפיצוי או בקשת סליחה.