"מאסטר!!! מאסטררר!!!" ג׳ימין צעק מתוך שינה.
"היי היי ששש מאסטר כאן תתעורר בייבי מאסטר כאן מתוקי שלי" ג׳ימין התעורר מהר וחיבק אותי חזק, הוא התחיל לבכות בחזה שלי. חיבקתי אותו בחזרה ונאנחתי.
"דיי דיי קיטן שלי לא לבכות.. מאסטר כאן בשבילך.."
"למימיני היה חלום ממש רע .." הוא מילמל.
"אתה רוצה לספר לי על החלום הזה? " שאלתי אותו.
"מימיני חלם שמאסטר עדיין למטה ואז יום אחד מאסטר נעלם ומימיני לא ראה אותו יותר בחיים"
"אוי זה נורא~~ אני כל כך מצטער... אבל אתה יודע שאני בחיים לא יעזוב אותך לבד נכון?"
"נכון. ואסור לך כי מימיני אמר." ג׳ימין דחף את הראש שלו לחזה שלי.
"אוקיי" ציחקקתי. "תחזור לישון והפים תחלום על כמה מאסטר אוהב את בייבי שלו."
"כן מאסטר יון יון" ג׳ימין ענה לי ועצם את העיניים שלו. ליטפתי לו את הלחי בזמן שהוא מתחיל לחזור למצב שינה.
ג׳ימין השמיע ליללות קטנות לאט לאט הן נהפכו חלשות יותר עד שהן נעלמו.
רק אז הרשתי לעצמי לעצום את העיניים שלי ולחזור לישון.
***
יום ראשון של בית ספר היום... אני מתרגש! סוף סוף החלום שלי התגשם. אני מצליח בלימודים, יש לי חברים, והכי חשוב יש לי מישהו שאני אוהב וסומך עליו יותר מכל אחד מין יונגי. אני אוהב אותו כל כך.
עכשיו זו עונה יפה מאוד אני אוהב את האביב... אבל זה גורם לי להיות מצונץ הרבה.. אני אלרגי להרבה דברים...
אני ויונגי עכשיו במכונית ובאםבאם מסיע אותנו לבית ספר. בגרע שיצאנו מהאוטו התחלתי להתעטש.
יונגי חושב שזה חמוד אז הוא לפעמים לא נותן לי את הכודורים. הוא מרושע.
"זה כל כך חמוד הלב הקרח שלי נמסס~" יונגי הרים אותי באוויר.
"זה לא חמוד~~~~ " התבכיינתי וכמעט התחלתי לבכות באמת כי להתטעתש הרבה זה מיאש אותי.
"אוקיי אני אתן לך את בכדורים... אני רוצה להקליט עוד אפצ׳י אחד" יונגי הוציא את הטלפון שלו מהכיס והתחיל לצלם אותי. הוא תפס סדרה של התעטשויות ברצף ואז הוא נתן לי טישו ואת הכדורים המרוסקים מראש.
"מימיני!!!" שמענו את הקול של ג׳ין מרחוק, ישר רצתי אל ג׳ין מהר וחיבקתי אותו הכי חזק שאני יכול.. כן דיברנו בחופש בטלפון אבל לא ראיתי אותו בכלל.
התגעגעתי אליו... קוקי רץ לג׳ין כשהוא ראה את ג׳ימין רץ אליו גם.
"הינה זה מתחיל שוב...." טאהיונג נאנח.
"תרגע... לא למדת כלום מהפעם הקודמת? הכל יהיה בסדר" חייכתי לטאהיונג ולקחתי את התיקים שלי ושל ג׳ימין לחדר שלנו. אחרי שסידרתי הכל יצאתי מהחדר ובדיוק מישהו רץ מלפני ונתקע בי, הוא נפל על הרצפה עם פרצוף מפוחד ומהר הוא התחיל להתנצל.
"היי... הכל בסדר.. אתה לא חייב להתנצל זה קורה" חייכתי אליו ועזרתי לו לקום "אתה חדש פה נכון?" שאלתי והערפד הצעיר הינהן. "אני מין יונגי.." חייכתי.
JE LEEST
school for special creatures 2. yoonmin
Romantiekחלק 2 של בית ספר ליצורים מיוחדים למי שלא קרא את החלק הראשון זה חובה. ולמי שכן קרא את החלק הראשון קריאה מהנה.
