~חלק 7~

371 36 1
                                    

״הסברת לליאם מה קרה ואיך הוא הגיב?״ ורוניקה שואלת אחרי עצירה קלה.
....
״פאק. אני לא מאמין.״
הגענו לביתו של ליאם.
התרסקתי על הספה שבסלון שלו והתחלתי לפרוק הכל, ״הוא פגוע ממני.״
״זה לא משנה, הוא לא היה צריך להשאיר אותך לבד וללכת. הוא בכלל לא היה צריך לבקש ממני ונייל לא להגיע. ידעתי שזה יוביל לדבר כזה.״
אחרי כמה דקות הטלפון שלי צילצל וזה היה נייל,
״הלו?״
״אתה חתיכת בן זונה הארי! איך אמרת לו דבר כזה?״
״נייל, תירגע. זה ביני לבינו.״
״אתה לא מבין, אה? אין יותר ׳ביני לבינו׳ אין ׳אתם׳ יותר. הוא הגיע אליי עם עיניים אדומות בטירוף. אתה ממש פגעת בו ואתה כנראה לא תצליח לתקן את זה.״
״נייל רד ממנו!״ ליאם התערב, ״לואי אשם בכל מה שקרה.״
״לואי?! איך בדיוק?״
״הם לא דיברו כל הזמן הזה! מה הוא חשב לעצמו? שהרגשות ישארו אחרי כל כך הרבה זמן?״
״תתפלא ליאם, אבל ללואי הם נשארו.״
״אני לא מתפלא, הוא תמיד היה כזה רגשני!״
״מי? לואי? ממש לא! הוא בחיים לא שיתף אנשים ברגשות שלו, איך זה ׳רגשני׳ בדיוק?״
״על זה בדיוק אני מדבר! החיוך המזויף הזה שלו שהוא מדביק בכל פעם שקורה לו משהו.״
״זה לא נקרא רגשני! סליחה באמת שהוא לא רוצה להכביד על אנשים עם הצרות שלו והכאב שלו.״
״די! תפסיקו!״ התערבתי וניתקתי את השיחה, ״אין מה לעשות, אתה צודק.״
״מה יהיה עכשיו?״ שאלתי בכאב, ״אני לא יודע, אבל ההתנהגות של נייל פאקינג מזעזעת אותי! אני הזהרתי את לואי והוא הביא את זה על עצמו.״
קברתי את ראשי בין כפות ידיי.
....
״ומאז אתם לא מדברים.״ היא מבהירה את הברור מאליו, ״אמרתי לך שכל זה אי הבנה אחת גדולה.״
״אני לא מבינה דבר אחד.״
״והוא..?״
״למה אמרת לו שאתה לא מרגיש כלום?״
״אני לא יודע! פאקינג נלחצתי.״ אני מרים קצת את הקול, ״ממה נלחצת?״ היא ממשיכה לדבר בקול רגוע ומוזגת לי לשתות, ״מהמחשבה הזאת ש..״ אני נעצר, ״שאני לא אצליח לגרום לו להיות מאושר. הבן אדם הזה עבר כל כך הרבה בחיים שלו שאני לא רוצה להכאיב לו יותר.״ אני עוצם את עיניי בכאב מנסה לבלוע את הרוק, ״אבל הכאבת לו כשאמרת לו ׳לא׳.״
״לא בדיוק אמרתי לא.״ אני משפשף את עיניי ומעביר את ידי בשיערי בתסכול, ״אוקיי.. אני יודעת שאמרנו שהפגישה תתארך, אבל אני חושבת שיש משהו אחר.״
״אני לא מבין..״ אני אומר ״כלומר, שלא סתם אתה אוהב את לואי, שיש משהו מעבר לזה.״
״מה זאת אומרת?״ אני מבקש שתסביר, ״אתה מאמין בגלגולים קודמים?״ היא שואלת ברצינות, ״לא כל כך.״
״בנוסף לתואר שלי בפסיכולוגיה, יש לי גם תואר בפסיכיאטריה. זה אומר שיש לי רישיון להיפנוזה.״
״את.. רוצה להפנט אותי?״ אני שואל מבולבל, ״זאת היפנוזה רפואית. ישנם מלא אנשים שמלאים בחרדות בגלל אירועים שקרו להם בגילגולים קודמים וזה מלווה אותם גם בחייהם העכשוויים. יכול להיות שהקשר שלך עם לואי נבנה כבר בזמן אחר ולכן כל כך קשה לך לשכוח ממנו.״
״אני מצטער ורוניקה אבל זה נשמע לי קצת מופרך.״
״כולם אומרים לי את זה ברגע הראשון שהם שומעים על זה. בגלל זה אני קודם מציעה ואז בפגישה הבאה מבצעת. אני לא הולכת להכריח אותך לעשות משהו שאתה לא רוצה, כמובן. רק תזכור שזה לא עושה שום דבר. המטרה של זה, זה פשוט לעזור לך להבין ולהבהיר, ואם לא גילינו משהו חדש אז לא קרה כלום.״
״ו.. זה בטוח הדבר הזה?״
״כן, בטח. זה לא עושה שום דבר לנפש אל לזה אתה דואג. מחקרים הראו שכל מי שהיה בחרדות קשות ההיפנוזה רק עזרה להם. אני לא נוהגת לעשות היפנוזה לאנשים עם חרדות קלות או נדודי שינה, כמו שלך יש, אבל זה פשוט מסקרן אותי הקשר שיש לך עם לואי ואני מאוד רוצה לעזור.״
״ואת חושבת שיש קשר מלפני?״
״אני.. סבורה שכן. מלא פעמים מטופלים שלי ראו אנשים שהם מכירים בחייהם בזמן שהיו בטראנס של ההיפנוזה.״
״אוקיי... אז נעשה את זה.״
״נעשה את זה בפגישה הבאה, אוקיי? בינתיים למה שלא תספר לי איך הנתק הזה עם לואי ונייל משפיע עליך כיום.״
״אני מתגעגע אליהם אבל גם כועס על ההתנהגות שלהם. אני אולי יכול לתקן את היחסים שלי עם נייל, אבל עם לואי אני אצטרך לעבוד ממש קשה כדי שיסלח לי.
אני לא מאשים אותו אבל הוא היה צריך לנסות להבין גם את הצד שלי.״
״וליאם? אתה חושב שהוא היה רוצה לחזור לקשר איתם?״
״אני לא יודע.״
אנחנו ממשיכים לדבר על הקריירה שלי ולא רק על הבנים.
היא מעלה את זה שיכול להיות שהחרדות והנדודי שינה שלי הם גם בגלל הלחץ והעומס אבל אני יודע שזה בגלל שלא ראיתי את לואי יותר מידי זמן ועכשיו זה מחרפן אותי.
״מה הדבר הכי משמעותי שיצא לך לעשות השנה
הזאת?״
״יש שני דברים. הראשון זה להיות על השער של ווג. אני הגבר הראשון אי פעם שהופיע על השער.״
״האם ציפית לברכה מחבריך?״
״ברור שכן. ליאם בירך אותי על ההישג המדהים, נייל הרים אליי טלפון קצרצר, גם זאין אבל לואי לא.״
״אני מניחה שהיית רוצה שיתקשר אליך.״
״כמובן.״
״היית רוצה שהאהבה שלך ללואי תישכח?״
״אני לא יודע.. אולי. כואב לי לאהוב אותו מבלי לדעת מה איתו בכלל.״
״והדבר השני מהו?״ היא שואלת ומביטה בי, ״השנה.. יצא לי להציל מישהי מאונס קבוצתי.
היא הייתה שיכורה אחרי מסיבה ואני ראיתי מספר גברים שהולכים אחריה.
היא הלכה והתנדנדה מצד לצד וברגע שנעצרה לשנייה הם הציעו לה עזרה ומשכו אותה לסמטה חשוכה.
רצתי לשם במהירות ואמרתי להם להתרחק.
הייתי צריך להרביץ להם עד שהנשמה שלהם הייתה יוצאת מגופם,״ אני נזכר באותו רגע ומתחיל להתעצבן, ״הם קרעו ממנה את הבגדים אבל לא הספיקו לעשות כלום.״
״וואו.. זה ממש מרשים, הארי. אני כל כך גאה בך על הדבר הזה.״
״גם אני גאה בעצמי כל כך.״ אני מוסיף חיוך,
״אני יכולה להציע לך משהו?״ היא שואלת אחרי כמה דקות של שתיקה, ״כן, בטח.״
״תנסה לסדר את היחסים שלך עם כולם וגם את היחסים בין ליאם לנייל.״
״אני פשוט לא יודע איך.״
״תתחיל בלדבר עם כל אחד מהם בנפרד. אני רואה כמה שהבנים האלה חשובים לך וכמה שקשה לך עם הנתק הזה ביניכם וביניהם.״
״תודה לך ורוניקה.״ אני מודה לך ומחייך, ״בבקשה מר סטיילס, זאת העבודה שלי.״
״אנחנו נתראה שבוע הבא?״
״אם אתה רוצה בכך, אז בשמחה.״
״כמובן שאני רוצה״. אני מחייך, ״ומה בנוגע
להיפנוזה?״
״אין לי בעיה עם זה.״
״אוקיי. אז נתראה שבוע הבא.״
״להתראות ורוניקה.״

Always you ~Larry stylinson~Where stories live. Discover now