Always you ~Larry stylinson~

~חלק 43~

אנחנו מגיעים לצוק ורואים את לואי יושב בקצה הצוק.
הוא לא יציב. הוא זז מצד לצד תוך כדי שהוא יושב.
אנחנו שמים לב לבקבוק האלכוהול שנמצא בידו ושהוא רוכן טיפה קדימה, אני רץ אליו במהירות ותופס אותו שנייה לפני שהוא עומד לאבד שיווי משקל ונופל קדימה, ״מה אתה חושב שאתה עושה?!״ אני צועק עליו, ״למה אתה מגיע לפה שאתה שיכור?״
הוא מושך בכתפיו באדישות ומתגלגל בצחוק, ״כי.. זה המקום שהיית אמור להציע לי בו נישואים.״ הוא מסתכל לתוך עיניי, ״אני פשוט.. ידעתי שזה מה שיקרה. כל פעם שמשהו מסתדר בחיים שלי, זה חייב להיהרס איכשהו..״
״זה לא נהרס..״
״למה? אתה זוכר את זה שאתה אוהב אותי?״
אני מהנהן לשלילה, ״אז זה נהרס.״
״אני בסך הכל צריך קצת זמן.״
״נתתי לך יותר זמן ממה שאתה חושב או זוכר..״ הוא לוקח עוד שלוק מהבקבוק ואני חוטף לו אותו, ״5 שנים נתתי לך. איפה היית? גם אז היית מבולבל, גם אז פחדת, גם אז אני הייתי צריך להבין אותך למרות שאתה היית אשם בריב שלנו.
אתה אמרת לי שהרגשות שלך אליי נעלמו ואני הייתי זה שנפגע בכל החרא הזה.. לא דיברת איתי, לא ניסית אפילו..״
״ומה אתה חושב שלא הרגשתי חרא?״
״אתה בכלל זוכר את הריב?״
״כן! אני זוכר! אני זוכר שהרגשתי רע כל כך, אני זוכר שפחדתי שתדחה אותי ואת הקשר שלנו בגלל שפגעתי בך. אני יודע שפגעתי בך.. ותאמין לי שזה כאב גם לי.״
״בכל אופן, אין יותר מידי מה לעשות.. כנראה שאני פשוט ״אצטרך לתת לך זמן״.״ הוא חוזר על מה שאמרתי.
״לואי..״
״עזוב הארי.״ הוא קם, ״תן לי להחזיר אותך הביתה.״ ליאם מבקש והוא מסכים..