״כן, הוא אכל ארוחת בוקר. תפסיקי לדאוג.״ אני מסמן לפרדי שאנחנו צריכים לצאת, ״אני אעדכן אותך בהמשך היום אני אני אוכל לקחת אותו היום.״ אנחנו נכנסים לאוטו, ״אוקיי.. ביי.״ אני מנתק את השיחה ומתניע את הרכב.
אנחנו מגיעים לבית הספר של פרדי.
אני לוקח את תיק גבו ומלווה אותו לכיתה.
״בוקר טוב, מיס מילר.״ אני מחייך, ״בוקר טוב מר טומלינסון. אני יכולה לעזור לך?״
״כן, את יכולה. אני יכול לדבר איתך כמה דקות מחוץ לכיתה?״
״קרה משהו?״ היא חוששת, ״לא, עוד לא.״
אנחנו יוצאים מחוץ לכיתה, ״אתמול אני ופרדי ישבנו לעשות שיעורי בית יחד. את יודעת מה הוא אמר לי?״ היא מהנהנת לשלילה, ״הוא אמר לי שקשה לו בנושא אחד.״ אני מדגיש, ״ואת בתור המורה שלו אמורה לעזור לו, נכון?״ היא מהנהנת לחיוב הפעם, ״במקום זה, הוא אמר לי שאת אמרת שכלום לא יעזור לו. את פשוט כינית אותו לטיפש.״
״זה לא בדיוק היה ככה, מר טומלינסון.״
״זה לא משנה איך זה היה. משנה שהבן שלי לא צריך להרגיש מטומטם!״ אני מרים את קולי אך נרגע, ״את תתנצלי בפניו.״ היא לא אומרת שום דבר נוסף, ״שיהיה לך המשך יום מקסים.״ אני אומר והולך.
המורה הזאת יכולה לעלות לי את כל העצבים ברגע.
אני נכנס לאוטו ונוסע לבית החולים.
....
״והנה המכתב שחרור שלך, מר סטיילס.״
״תודה רבה.״ הוא מחייך ואנחנו יוצאים לאוטו שלי.
הוא מתיישב במושב לידי, ״אממ.. אני אסיע אותך הביתה שתוכל להתקלח ולנוח קצת, ואז אני אקח אותך לפסיכולוגית.״
״עוד לנוח? נחתי בבית חולים. אני לא מסוגל יותר לישון.״
״אז אני אסיע אותך הביתה להתקלח ולהתארגן.״ אני מציע והוא מסכים.
....
הוא יוצא מהמקלחת ששיערו רטוב וטיפות של מים נופלות עם פניו.
פאק.. זה קשה יותר ממה שחשבתי שזה יהיה.
״אממ.. הארי? אני אחכה לך בחוץ, טוב?״
״מה למה שתחכה בחוץ?״
״כ-כי.. יש לי.. שיחה לעשות. אז תתלבש ותבוא.״
״אוקיי.״
YOU ARE READING
Always you ~Larry stylinson~
Fanfiction״הוא היה חייב לחזור לחיים שלי?!״ הוא צועק, ״הוא לא חזר לחיים שלך. אתה פשוט ראית אותו אחרי הרבה זמן שלא ראית אותו. זה לא אומר שהוא מתכוון לחזור לשם.״ ״מספיק שראיתי אותו פעם אחת. עכשיו אני יודע שלא אוכל להוציא אותו מהראש.״ אזהרה! הפאנפיק עלול להכיל:...
