~חלק 56~

259 22 3
                                    

אני ולואי לא ישנו כל הלילה.
די הקדמנו את ליל הכלולות שעוד לא קרה.
השלמנו פערים.
״אני רעב. נלך לאכול?״ אני מציע, ״תכין לנו משהו.״
אני מחייך, ״מה אתה רוצה שאכין?״
״תפתיע אותי.״
״אני יכול לחשוב על הפתעה אחרת שאתה יכול לאכול.״
הוא צוחק את צחוקו הממכר, ״נשמור את זה לאחרי החתונה. צריכים לשמור לשם משהו.״ אני צוחק איתו ומפזר נשיקות קטנות לאורך צווארו.
״איפה אתה רוצה שנתחתן?״ הוא שואל, ״לא אכפת לי העיקר שזה יקרה.״
״שיט..״ הוא מסנן בשקט, ״מה קרה?״
״אני צריך לראות את פרדי. שכחתי שלא דיברתי איתו כל הזמן הזה. הוא כעס עליי שהוא גילה שאני יוצא עם טוני.״
״הילד מחונך טוב.״ הוא צוחק, ״אידיוט.. הוא ממש אוהב אותך.״
״כמו אבא שלו.״
״לא.. אבא שלו אוהב אותך בדרך אחרת. הוא כמעט נענש בגלל האהבה שלו אליך.״
״למה?!״
״כי הוא דיבר אליי לא יפה.״
״אויש.. ומה עשית?״
״כלום. דיברתי איתו והסברתי לו איך צריך להתנהג.״
אני קם מהמיטה ולובש את מכנסיי, ״מה אתה עושה?״
״קום. אנחנו הולכים לראות אותו.״
״אבל רק קמנו.״
״נו.. אני רוצה לראות אותו.״
״טוב נו..״
אנחנו מתארגנים מהר ויוצאים.

לואי דופק על הדלת כמה פעמים.
אמנדה, האומנת של פרדי, פותחת לנו את הדלת.
״היי אמנה, מה נשמע?״
״אני בסדר, מר טומלינסון. איך אתה מרגיש?״
״מצויין.״ הוא מחייך, ״איפה הקטנצ׳יק?״
״בחדר שלו מכין שיעורים.״
״אני אקח אותו אליי לכמה שעות, אוקיי?״
״אין בעיה. תהנו.״ היא מוסיפה חיוך ואנחנו עולים לחדרו.
אני דופק על דלתו עד שנשמע קול מבפנים.
״שלום לך. שמעתי שהתגעגעת.״ אני אומר כשאני נכנס.
הוא מסתובב אליי בבת אחת, ״הארי!״ הוא קופץ לזרועותיי ואני מחבק אותו, ״אתה ואבא שלי חזרתם לדבר?״
״אתה עדיין מעוניין להיות השושבין שלי?״ לואי התערב לשיחה, ״מה..?״
״אתה לא זוכר ששאלת אותי אח אתה יכול להיות השושבין שלי כשאני והארי נתחתן?״
״אני זוכר אבל..״ הוא נעצר, ״אתם..?״ שנינו מהנהנים בראשינו והוא מחבק את שנינו תוך כדי שהוא עדיין בזרועותיי.
דמעות שלו מרטיבות את חולצתי, ״היי.. פרד. למה אתה בוכה?״
מבטו נפגש בשלנו, ״אני מתרגש בשבילכם.״
״זה מתוק מצידך..״ אני מחבק אותו שוב, ״אתה תהיה גם אבא שלי?״ אני ולואי צוחקים, ״אממ.. כן. אבא חורג כזה.״
״קדימה, בואו נלך לאנשהו.״
לואי מציע ואנחנו נוסעים לשחק באולינג.

Always you ~Larry stylinson~Where stories live. Discover now