~חלק 12~

313 30 0
                                    

נ.מ- הארי:
״וואו ורוניקה את צדקת. יש קשר ביני לבין לואי מלפני.״
היא מחייכת, ״היית רוצה שנמשיך עם זה בטיפול
הבא?״
״אולי.. את חושבת שיש עוד קשרים?״
״אני לא יודעת.״
״כמה גלגולי חיים יש?״
״אני לא יודעת. יכול להיות 83 גלגולי חיים ויכול להיות גם יותר.״ אנחנו שותקים למשך זמן קצר, ״תגיד לי איך אתה מרגיש אחרי הטיפול הזה.״
״זה.. ממש.. משחרר.״
״באיזה מובן?״
״לא יודע בדיוק להסביר אבל זה פשוט שיחרר אותי קצת.״
״אוקיי. הארי הזמן שלנו נגמר אז אנחנו ניפגש שבוע הבא ואם יתפנה לי זמן יותר מוקדם, אז אני כבר אצור איתך קשר.״ אני מהנהן, ״תודה רבה ורוניקה.״ היא לוחצת את ידי ואני ניגש לצאת מהקליניקה.
ואז זה קרה..
המבטים שלנו נפגשו לרגע.
הסטנו את מבטינו באותה מהירות שבה הם נפגשו.
פאק!! כמה זמן לא ראיתי אותו!
״לא ידעתי שאתה מטופל אצל פסיכולוגית. קרה
משהו?״ תודה לאל שהוא בוחר לשבור את השתיקה, ״אממ.. אלה סתם נדודי שינה וחרדות. אני לא רציתי ללכת אבל הציעו לי ללכת אליה.״
״כמה זמן אתה-״
״משהו כמו שבועיים.״ אני קוטע אותו, ״ואתה?״
״חודש בערך.״ אנחנו שותקים,
״רציתי ליצור איתך קשר שבוע שעבר.״
״ולמה לא עשית את זה?״
״כי פחדתי...״ אני מודה ומוריד את מבטי משלו, ״לואי?״ ורוניקה יוצאת מחדרה כדי להכניס אותו, ״תורך הגיע.״ היא מחייכת אליו.
היא מתעלמת לגמרי מזה שאני מכיר אותו, היא לא מתרגשת מזה כאילו אנחנו לא מדברים עליו כל מפגש.
היא ממש מקצוענית.
״אני צריך לזוז.״ הוא אומר ופונה להביט בורוניקה, ״נתראה.״
״אנחנו נתראה?״ אני שואל בהתרגשות, ״אולי.״ לואי מוסיף חיוך קטן וסוגר את הדלת אחריו.
הלב שלי דופק במהירות.
אני ראיתי אותו.. סוף סוף ראיתי אותו אחרי 5 שנים שלא ראיתי אותו!
הוא האריך את השיער והוא הרזה נורא.
אני מסלק מראשי את כל המחשבות עליו ויוצא לאוטו שלי בשמחה רבה.

״למה אתה חושב שהוא הולך לפסיכולוגית?״ ליאם שואל אותי שאני בדרך הביתה, ״אני לא יודע. אני חושב לשאול את נייל, הוא בטוח יודע.״
״אולי.״
״אני צריך לנתק נדבר כבר.״
״ביי.״ ואנחנו מנתקים את השיחה.

Always you ~Larry stylinson~Where stories live. Discover now