Part 9

457 54 57
                                    

פוב לואי:

חום נעים עוטף את גופי ואני פותח באיטיות את עייני, אני מביט סביבי ואני צמוד להארי, שערי נוגע באפו ושאני זז קצת הוא מתעטש וגורם לי לגחך בשקט.
אבל הוא לא התוערר.
התרחקתי קצת והסתכלתי עליו עם חצי חיוך, נשכתי את שפתיי ויצאתי מהמיטה.
אני לא רוצה להעיר אותו..
לקחתי את הטלפון שהיה בכיס של המכנס שלי שהיה מקופל על הריצפה.

עייני נפערו שראיתי חמש עשרה שיחות שלא נענו מאימי.
״לא לא לא...״ מלמלתי ולא ידעצי מה לעשות, ידי רעדו ונשכתי את שפתיי.
מיהרתי לצאת מהחדר ומהבית בכלל.
התחלתי לרוץ לכיוון הבית ולא ידעתי מה לעשות, פתחתי את הדלת בלי לחשוב ואימי מיהרה להביט בדלת.

״לואי! אני לא מאמינה שלא אמרת לי לפחות!״ היא אמרה בכעס וליבי דפק.
״אמ-אמרתי מה?״ מלמלתי וראיתי את לוטי בטלפון שלה ופיזי עוזרת לאמא במטבח.
״היית אומר לי שאתה הולך לישון אצל נייל, ממתי אתה פשוט- הולך?!״ היא אמרה בכעס והייתי מבולבל.

הבטתי בלוטי שחייכה וקריצה לי קריצה קטנה ואז הכל התברר לי, היא חיפתה עליי.
״א-אה כן... חשבתי שאני מספיק גדול-״
״מספיק גדול לא להודיע לי?!״ היא אמרה וגירדתי בראשי.
״טוב- סליחה..״ מלמלתי והיא נאנחה.
״הכל בסדר... ארוחת צהריים עוד עשר דקות״ היא אמרה והינהנתי, עליתי

במדרגות לחדרי וראיתי את לוטי נכנסת אחרי לחדרי ונועלת את החדר.
״איפה היית?!״ היא אמרה בלחש.
״אצל הארי״ אמרתי בתקווה שהיא לא תשאל יותר מידי שאלות.
״לא ידעתי שאתם חברים כאלה טובים...״ היא אמרה וכיווצה את עיניה.
״אנחנו כן״ אמרתי בקצרה בזמן שאני מבין ששכחתי את הבגדים שלי אצלו.
״שיט...״ מלמלתי והוצאתי את הטלפון שלי מהכיס וראיתי כמה הודעות מהארי.

׳הלכת מבלי להגיד שום דבר, הכל בסדר?׳

׳היי לואי תענה לי׳

׳הכל בסדר?׳

׳עשיתי משהו לא בסדר? בבקשה תענה רק שאתה בסדר׳

הסתכלתי על ההודעות וחייכתי חיוך כל כל גדול ולפני שהספקתי לכבות את הטלפון לוטי חטפה את הטלפון שלי.
״למי אתה מחייך ככה-״ היא עצרה את דבריה והביטה בהודעות, לחייי האדימו והיא חייכה חצי חיוך.
״אז צדקתי.. למרות הכל״ היא אמרה בחיוך מסופק.
״לא את לא.. תביאי לי את זה״ אמרתי וחטפתי את הטלפון מידיה.
״אנחנו לא ביחד״ אמרתי.
״ברור שאתם לא, אבל אתה מואהב לו על התחת״ היא אמרה וצחקה.
נזפתי בה ודחפתי אותה מחוץ לדלת.
״כן כן, בטח״ אמרתי ונעלתי את הדלת.
התיישבתי על המיטה וחייכתי למראה ההודעות.

׳אני בסדר, הייתי חייב ללכת, אמא שלי התקשרה אליי מלא׳

׳זה בסדר, אבל אני חייב שתחזור היום בלילה עד מחר בלילה, תמצא תירוץ׳

Chosen wolf Where stories live. Discover now