Chosen wolf

Part 17

פוב לואי:

״השמועות בעצם אמרו שהאבקה תמיד הייתה מחוברת ביער, אבל זה לא האבקה המוכנה, אתה בעצם צריך למצוא את המרכיבים בשביל להכין אותה״ זאין אמר והינהנתי.
״מה זה?״
״אומרים שזה איזה סוג של פרח, זה כל מה ששמעתי, אבל אתה יודע שיש הרבה השלכות״ הוא אמר וזה גרם לי להסתקרן.
״מה למשל?״
״טוב, אם אתה מחזיר את עצמך לבן אדם אתה שוכח הכל, זאת אומרת, אתה שוכח שאנחנו, הזאבים קיימים, וכל הזכרונות שלך מאיתנו ימחקו״ הוא אמר וברגע שהוא אמר את זה הרגשתי את ליבי נוחת, עורי ניהיה חיוור ולא הצלחתי להוציא מילה.

״זה-זה אומר שאני- אני לא אזכור כל-כלום?״
״כלום״ הוא חזר אחריי.
״גם לא את הארי?״ קולי נהפך לחנוק ולא יצא ממני קול.
״ל-לא...״ הוא אמר ובלעתי את רוקי, העניין שכבר אחד בלילה ואני לא בבית מלחיצה אותי, אבל כרגע לא הצלחתי לחשוב על שון דבר מאשר העובדה שאני לא אזכור אותו.

״אין דרך-״
״אין דרך.. יכול להיות שלפעמים תחלום עלינו, אבל אף פעם לא תאמין שזה אמיתי״
״ומה עם נייל?״
״את נייל תזכור, אבל בתור חבר הכי טוב שלך, לא תדע שהוא זאב״ הוא אמר ובלעתי אל רוקי, נייל יסתיר ממני משהו, ואני לא אדע את זה בחיים.
״עדיין בטוח?״ זאין שאל אותי כי הבין שאני מהסס, נשכתי את שפתיי ונשמתי נשימה עמוקה.
״אני אדבר איתך״ זה כל מה שיכולתי להגיד לו.

יצאתי מהדלת והחושך בחוץ גרם לי להירתע, הלכתי הכי מהר שאני יכול לביתי ובשביל לא להיכנס מהדלת איכשהו הצלחתי להפוך את עצמי לזאב, הרגשתי את הסינוור הקטן ואת ציפורניי החדות, עליתי על העץ במהרה וקפצתי לתוך החדר שלי, זה הדבר הכי קריפי ומפחיד שעשיתי בכל חיי.

הארי לא היה בחדר שלי, טוב, אני לא מופתע, הוצאתי את חולצתי והחלפתי לטרנינג נעים, שנכנסתי למיטה הרגשתי נייר מתחת לראשי והוצאתי אותו, זה היה פתק.

״אני מבין שבחרת, טוב, אני עדיין לא משנה את דעתי, רק רציתי להגיד לך תודה על זה שהכרתי אותך, אתה לא תזכור אותי בכל מקרה, אבל תדע שלא היה בן אדם חשוב לי כל כך כמו שאתה חשוב לי, זהו, המשך חיים טובים וויליאם, גם אם זה היה קצר, תיהיה בטוח, אני אזכור אותך״

שסיימתי את הפתק הרגשתי כיאלו חלק מהלב שלי קורס ונשבר, נשכתי את שפתיי והצמדתי את הפתק לחזהי, חיבקתי את הפתק כיאלו אני מחבק אותו, אני רוצה להיות איתו יותר מכל דבר אחר, אבל זה כל כך קשה לבחור.