Chosen wolf

Part 29

פוב לואי:

שדה התעופה היה נראה לי ענקי כל כך, היו מאות אנשים נכנסים ויוצאים,
כמה שבוכים משמחה או מעצב כאלה שמתחבקים מגעגועים.
הארי כרך את זרועי סביב צווארי בזמן שהעברנו את המזוודות.
לרגע הוא הסתכל סביבו והיה הראה מבולבל , כיאלו הוא חש לא בנוח.
״מ-מה קרה?״ אולי הוא לא מרגיש בנוח בגללי?
״כל-כלום.. פשוט- אני חושב ששמעתי אנשים מדברים עלינו- כיאלו על זאבים״ הוא לחש.

״אבל כנראה זה סתם ילדים״ הוא אמר והעביר את המחשבה במהירות.
״אתה חושב שיש עוד כאן?״
״אני לא חושב אני בטוח, אבל זה לא כל כך קשור״
״מ-מה מה זאת אומרת?!״
״אחד מחמש מאות אנשים הוא זאב, טוב ויש כאן הרבה יותר מחמש מאות.״
״אנחנו כאן״
״אולי אתה צודק... בסדר תעזוב את זה, הנה המזוודות שלנו, ניקח אותם ונחכה לאיזה שלנו בסדר וויליאם?״ הוא שאל וקירב את שפתיו אל שלי.
״כן״ חייכתי אליו ונישקתי נשיקה רכה וקצרה לשפתיו.

עיקצוצים היו בבטני והרגעתי את עצמי, אני חייב להשתלט על הרגשות שלי אליו ברבים.
כי לפעמים פשוט בא לי שהוא יצמיד אותי לאיזה קיר ופשוט-
״אתה מוכן להתקדם?״ בחורה אמרה מאחוריי וגילגלתי את עייני, למה היא הייתה צריכה לקטוע לי את חוט המחשבה?!

״וויליאם! בוא !״ הארי קרא בהתרגשות וציחקקתי, רצתי אליו והוא רץ לכיוון המדרגות הנעות עם שתי המזוודות שלנו.
״חכה לי!״ צעקתי ורצתי הכי מהר שאפשר, זה לא הוגן שהוא כל כך מהיר!
הגעתי אליו והתנשמתי כמו חיה.
״אתה-לא-נור-מאלי..״ אמרתי בעייפות והוא צחק, הוא הצמיד את שפתיי אל שלו ואחז בסנטרי עם ידו הגדולה והמקושטת בטבעות.
הרגשתי את הלב שלי פועם וידעתי שהוא יכול לשמוע את זה, הבטן שלי כמעט מתפוצצת מאושר ואני מחייך בין שפתינו.
המדרגות הנעות הניעו אותנו לכיוון חניון המטוסים.

״ואוו!! תראה את זה!! הם ענקיים!!״ צעקתי בקול רם.
״אתה לא טועה״ הוא אמר בחצי חיוך וגיחוך נלהב.
הארי הסתכל על הכרטיסים וחיפש בעיניו את המטוס שלנו.
היה חשוך אז היה קשה לראות את כל המטוסים, אבל הם היו מאד מאד גדולים.
״אתה יודע איזה מטוס הכי גדול כאן?״ הארי שאל אותי בחצי חיוך והנדתי את ראשי.
״המטוס שלי״ הוא אמר וקרץ לי, לקח לי רגע להבין ופערתי את פי.
״אתה מלולכך!!״
״ממה?״ הוא חייך עוד יותר וקברתי את ראשי בידיי.
הוא צחק וחיבק אותי.
״משוגע״ אמרתי והוא גרם לי לצחוק.

״לואי?״ פתאון שמעתי קול מוכר מאחוריי.
הסתכלתי על כארי וראיתי שהחיוך שלו ירד ופניו הקשיחו.
הסתובבתי וזו... אלינור? ואוו... כמה זמן- כמה זמן לא ראיתי אותה.
ההלם היה גם על פניה, היא נראית... שונה.
היא החליקה את שערה ולבשה בגדים רגילים, פעם היא הייתה לובשת רק מותגים וזה היה קצת מעצבן...
״זה בסדר אם אני- אם אני אדבר איתך רגע?״ היא אמרה הינהנתי עם הראש בזמן שהארי עומד מאחוריי משלב את ידיו כמו שומר ראש.
״בארבע עיינים?״ היא סימנה לי והסתכלתי על הארי.
״הו-אמ- או-אוקי?״ אמרתי והסתכלתי על הארי.
״חמש דקות״ הוא אמר, הוא לא מחליט עליי!!
אבל אני גם לא רוצה לדבר איתה כל כך.
היא לקחה אותי הצידה והסתכלה עליי.