Chosen wolf

Part 15

פוב לואי:

יצאתי מהחדר עם סערת דמעות בעייני, רציתי לצאת מהדלת אבל מישהו אחז בידי.
״לואי?״ הסתובבתי וזה היה, זאין? אני חושב.
״זאין?״ שאלתי ביבבה שלא רציתי שתצא.
״כן- אתה בוכה? הכל בסדר??״ הוא אמר בדאגה והשפלתי את מבטי.
״היי.. בוא תשב״ הוא אמר והתיישבתי על הספה, הוא הושיט לי מים ושתיתי קצת.

״אני רק רוצה לחזור להיות בן אדם, אני לא ביקשתי הרבה למה הוא צריך-״
״אוי לא..״ הוא אמר והבטתי בו, הוא היה נראה מוחרד.
״והארי לא רוצה, נכון?״ הוא שאל והינהנתי.
״למה הוא כל כך עקשן לגבי זה?״ אמרתי ואפי היה אדום.
זאין נאנח ובלע את רוקו.

״טוב החיים שלו כבן אדם היו חרא, עד שעשיתי אותו זאב״
״אתה האלפא שלו?״
״כן, אבל ברגע שהוא ניהיה אלפא אני כבר לא האלפא שלו״ הוא אמר והינהנתי.
״מה קר- כיאלו- מה-״

״אמא שלו נפטרה שהוא היה צעיר והוא נשאר רק עם אבא שלו, אבא שלו התעלל בו בלי סוף, הוא היה נער עייף, אני התחזיתי לתלמיד כדי להיות בבית ספר שלו, ונבחנו חברים ממש טובים, יום אחד רציתי לבוא אליו והוא צרח עליי כל כך הרבה שלא, הוא חשב שאני לא ידעתי כלום, אבל אני כן, רק רציתי לבדוק את זה מקרוב. יום אחד התחבאתי מחוץ לבית שלו ו-״

הוא עצר לדבר ובלע את רוקו, לסתי שמוטה למטה מכל הסיפור הזה ואני לא יודע איך לעכל את זה בכלל.
״ראיתי אותו חותך״ הוא אמר והרגשתי את הדמעות עולות לעייני.

״ראיתי עושה את זה כל כך עמוק- אני ראיתי אותו מנסה להפסיק את הכאב בכך שצרח לתוך הכרית שלו ובאותו יום ידעתי שאני לא יכול להשאיר אותו ככה, הלב שלי נקרע שראיתי אותו ככה״ הוא אמר וראיתי שגם לו יש דמעות, אבל הוא הרבה יותר טוב בלהסתיר את זה ממני, הוא ניגב את שתי הדמעות שלו במהרה.

״הוא- הוא מה-״ הקול שלי היה חנוק כל כך וזאין חיבק אותי, אני חייב חיבוק.
הארי נראה אדם כל כך שמח, אני בכלל לא יכולתי לדמיין- לא יכולתי לדמיין אפילו קצת מזה.
״מה קרה עם אבא שלו?״ שאלתי אותו והוא נשך את שפתיו.

״הוא התאבד אחרי שהארי לא חזר הביתה מהבית ספר, כי בדרך כלל הוא חוזר ישר לבית ספר והפעם הוא בא איתי אחרי שהפכתי אותו לזאב, הוא היה מסומם ושתוי״ הוא אמר ולסתי נשמטה עוד יותר.
״הוא-הוא יתום-״ קולי נחנק עוד יותר וכבר לא שמעו את הקול שלי.

זאין הינהן בעצב והרגשתי את כל גופי מתפרק, רצתי לחדר של הארי אבל לא ראיתי אותו שם, נכנסתי לחדר אמבטיה שיש לו בחדר והוא לא היה שם, לא היה שם אף אחד חוץ מחלון פתוח וכמעט קיבלתי התקף לב.
״זאין!! זאין!״ צרחתי ורצתי חזרה לסלון.
״מה? מה קרה?!״ הוא אמר בבהלה ולא הצלחתי לדבר, כפות ידי רעדו ודמעות עדיין זלגו מעייני.

״הוא- החלון- הוא פתוח- הארי- הוא לא שם ו-״
״הבהלת אותי!״ הוא אמר וסטר לכתפי, זה לא מבהיל?!
״הוא עושה את זה כל הזמן, ברגע שהוא כועס או עצוב הוא פשוט יוצא מהחלון של האמבטיה שלו כדי שלא יראו אותו יוצא, זה בסדר, ככה הוא משתלט על הכעסים שלו״ הוא אמר ונרגעתי קצת, אבל לא לגמרי, איך אני יכול להירגע אחרי סיפור שכזה?