Part 19

402 55 27
                                    

פוב לואי:

הבטתי בה מאבדת דם הכי מהר שיש, לא הצלחתי להבין את המשמעות של הסיטאוציה עד ששמעתי את השיעולים החולים שלה.
היא הייתה בדיכאון עד עכשיו.
ואני לא הבנתי את זה.

״אמא!!״ צרחתי כל כך חזק שכל הרחוב יכל לשמוע אותי, כל המשפחה שלי עלתה במהירות ולוטי כמעט התעלפה, אבי בלע את רוקו ואני הרגשתי את דמעותיי יורדות ממני בלי הפסקה, ליבי פעם כל כך חזק, הדבר הראשון שעשיתי זה לרוץ אליה ולאחוז בגופה.
״אמא! אמא... אמא בבקשה תתקשרי-״ קולי רעד ואמי כבר הייתה בטלפון עם האמבולנס.

גופה של פליסטי הייתה בין ידיי הרועדות, ראשה היה רפוי אבל אחזתי בו, רק כדי לוודאות שהיא לא באמת- היא לא באמת.
״פליסטי מה עשית..ה-״
עייניה נפתחו מעט והרגשתי את התקווה רודפת אותי.

״כו! כן בבקשה... בבקשה תתעוררי״ אמרתי מנסה להתעלם מהסכין שעוד תקועה לה ביד, אני לא רוצה להוציא לה את זה ו- ושיהיה יותר גרוע.
עייניה היו נראות אדומות מכאב נפשי ופיזי וכבר לא יכולתי להבדיל.
שהסתובבתי לרגע ראיתי את אמי רועדת ונכנסת לחדר בבכי,
לוטי עמדה בפחד ואחזה את עצמה מלא להתעלף, הן היו אדומות מבכי ואמי התקרבה אל פיזי, היא הביטה בה וכבר לא יכולתי להגיד מי חסר אונים יותר.

הרגשתי מסוחרר לרגע ושפליסטי עצמה את עייניה הרגשתי חסר אונים, עוד יותר.
״לא! לא עוד קצת... פליסטי את יכולה..״ אמרתי וראיתי אותה משתעלת, שערה הארוך היה על ידיי והרגשתי את גופה מתקרר, הדמעות שלי נטפו עליה ולא יכולתי לתאר את ההרגשות שלי.

״הם למטה!״ שמעתי את אבי צועק, שפתיי רעדו והרמתי אותה הכי בעדינות והכי מהר שיכולתי.
״פיז-״ לוטי הניחה את ידה על חזה של פיזי, היא נישקה את לחיה ולא יכלה לעזוב אותה, החזקתי את עצמי מלא ליפול מעצב וקולי רעד.
״תעזוב אותה!!״ צרחתי על אבי שרצה להביט בפניה, עייני היו אדומות ונשימותיי היו כל כך מהירות מהלחץ, לא יכולתי לגרום לידיי להפסיק לרעוד.

האנשים מאמבלונס לקחו אותה מידיי וקרסתי לריצפה, הרגשתי שאימי מתקרבת אלינו וחיבקתי את רגליה.
״אמא אני לא רוצה...״ אמרתי והרטבתי את רגליה מדמעות.
״אני חייבת- לואי אני חייבת ללכת אליה-״ היא אמרה והבטתי בפניה, שבורות.
שיחררתי את רגליה והיא הלכה במהירות לאמבולנס, ראיתי שגם אמי וגם אבי היו על האמבולנס ותוך שניות הוא נסע.

הרגשתי לבד מתמיד, אבל ברגע שנזכרתי שלוטי לבד בבית אספתי את כל כוחותיי וקמתי לתוך הבית.
״לוטי?״ אמרתי וניסיתי לייצב את קולי.
״לואי...״ היא ירדה במדרגות ונפלה לתוך ידיי, חיבקתי אותה חזק והרגשתי את חולצתי נרטבת מהדמעות שלה.
״יהיה בסדר לוטי... אני מבטיח אוקי?״ אמרתי ונשכתי את שפתיי, אסור לי להבטיח את זה, אבל כמה שאני שבור אני לא יכול להשפיע עליה שגם היא תיהיה.

Chosen wolf Where stories live. Discover now