"אם אתה מצטער כל כך די אנג׳לו..." נשמע קולו המוכר של ויל סולאס ברקע
"אולי תתחיל בלהסביר לי מה לכל הרוחות קרה שם ?" "א-אני לא יודע על מה אתה מדבר סולאס...מצטער" ניקו שיקר וקם באחת "אוי בשם זאוס שנינו יודעים מה קרה שם אל תשחק איתי די אנג׳לו" ויל אמר בקולו התקיף גם ניקו ידע על מה הוא מדבר אבל הוא פחד, פחד מהאמת ומרגשותיו שאיימו לפרוץ בכל רגע אם לא יצליח לברוח מהמצב הזה "ויל.." ניקו גמגם וקולו היה חלש "אני...אני לא יכול" ניקו התכוון לברוח הכי רחוק שאפשר אבל ויל אחז בידו ומנע ממנו לברוח, "ניקו...בבקשה" נשימתו של ניקו נהפכה כבדה יותר, הוא הרגיש שהוא נחנק תחת הלחץ של הילד שאהב התחנן בליבו שויל יבין שהוא לא יכול לדבר כרגע ולהפתעתו זה קרה "בסדר..." ויל נאנח "אם אתה רוצה לדבר אתה יודע איפה למצוא אותי" הוא שיחרר את אחיזתו מידו של ניקו והחל ללכת לכיוון הביתנים ואז ניקו עשה את הדבר הכי לא צפוי שחשב שיעשה אי פעם, הוא רץ לכיוונו של ויל ואחז בידו "נ-ניקו ?" ויל השתנק מעט לאור ההפתעה ופניו היו סמוקות בסומק ורדרד שבקושי היה ניתן להבחין בו אבל הוא היה שם, "א-אני מצטער" ניקו מלמל בעודו מנסה להימנע מעיניו הכחולות של ויל, הן היו החולשה הכי גדולה שלו, ויל כולו...היה חולשתו הגדולה ביותר של ניקו די אנג׳לו.
"אני יודע שאתה מצטער ניקו, אבל למה אמרת את זה ?" ויל תהה לעצמו למה זה קרה ? למה רב עם הילד שאהב יותר מכל אז החליט לקחת את הסיכון בשאלה הבאה "ניקו אתה...אתה באמת שונא אותי ?" ויל שאל בעצב מה שגרם לניקו להרים את ראשו "מה ? לא ויל בחיים לא!" ניקו מחא מדי, "אני נשבע לך שלא, זה לא ככה בכלל" "אז מה העניין ?" ויל דרש לדעת הוא רצה לדעת למה האדם שאומנם רב איתו יותר מכולם במחנה אך אם זאת חברו הטוב ביותר אמר עליו שהוא שונא אותו.
ניקו דחף את ידיו לכיסים "פרסי ואנבת' אמרו לי הרבה דברים עליך אז זה יצא ככה...מצטער סולאס" "אה אני מבין רגע אילו מין דברים ?" ויל שאל מסוקרן מה שגרם לניקו להסמיק "זה לא חשוב" ניקו פלט והסתובב "ניקו ?" ויל שאל את הילד הנמוך ממנו "כן סולאס ?" ניקו השיב בשקט "אני אוהב אותך אתה יודע ?" ויל לחש לשמיים והתפלל שאביו שמע אותו בבקשה להכוונה כלשהי.
ניקו שתק לכמה רגעים ואז פתח את פיו לדבר "אתה ? אוהב אותי ?" ניקו לא יכל להכחיש שהוא קיווה בליבו שויל אוהב אותו באותה צורה שהוא אוהב אותו, אך אם לומר את האמת הדבר גם מאוד ילחיץ אותו.
ויל ראה שמה שאמר הלחיץ את ניקו אז הוא מיהר להגיד משהו שהוא ידע שהוא הולך להתחרט עליו מאוחר יותר אך לא הייתה לו ברירה בנקודה הזאת...
"כן, ברור שאני אוהב אותך די אנג׳לו" ויל חייך "אתה החבר הכי טוב שלי" ויל שנא את עצמו על זה שהיה צריך לשקר לעצמו ולניקו, הוא אהב אותו אהב אותו כל כך שזה כאב לו הוא רצה לצעוק לו שמה שאמר עכשיו היה שקר ושהוא אוהב אותו אבל באותה מידה ניקו היה חשוב לו כל כך שלא רצה להרוס את החברות שלהם.
"אה, אני מבין" ניקו אמר בחיוך וניסה הכי טוב שיכל להסתיר את העצב שלו, "טוב, אני אלך לישון ליד אחד העצים לילה טוב סולאס" ויל אחז בידו ועצר אותו "לא, אין סיכוי שאני נותן לך לישון ליד העצים די אנג׳לו אתה תישן איתי" "מה ? אבל כיירון" "אל תדאג לגביו אני אדאג לזה עכשיו בוא".
וכך ניקו מצא את עצמו הולך לכיוון ביתן אפולו כשידו של ויל אוחזת בשלו.
YOU ARE READING
My sunlight
Fantasyניקו די אנג׳לו מפחד, פחד מהאמת ומרגשותיו אל חברו הטוב ויל סולאס האם ניקו יוכל לזכות באהבה שכל כך חלם לה ? או שמא חברותו עם ויל תהרס ? הסיפור נמצא גם אצל @Kevin_Elliott כל הזכויות שמורות למחבר ספרי פרסי ג'קסון- ריק ריירדן
