חברים טובים לא אמורים להחזיק ידיים...ככה. נכון ?
זאת לא הייתה החזקת ידיים מלאה,
הרי ויל סולאס רק אחז במרפק כף ידו של ניקו די אנג׳לו. אז למה בכל זאת זה הרגיש לניקו שונה ?
ניקו הצליח לתת למחשבה הזאת לעבור לאט לאט. היה דבר אחד שלא חשב עליו לפני שנתן לויל לגרור אותו. הוא לא רצה ששאר האחים למחצה של ויל יסתכלו עליו, במיוחד במבטים האלה...
אבל ניקו לא היה יכול להיות מופתע.
הרי היה רגיל לזה, להיות שונה מכולם.
האחד שלא מקבלים אותו. הרי אם למישהו היה אכפת אז היו כבר בונים לו את ביתן האדס...
ויל לפתע נעצר למול מיטה ריקה
והניח את אצבעו המורה על שפתיו,
מסמן לניקו להיות בשקט כדי לא להעיר את כולם. זה לא כאילו שניקו רצה שהם יתעוררו...
"א- מה אתה עושה סולאס ?!" למזל ניקו, למרות שהמשפט יצא משתנק ומופתע לא יאומן וכו',
הוא הצליח להגיד אותו בשקט. הוא לא האמין למה שעיניו ראו. ויל, ויל סולאס נער הזהב הדומה לקרן שמש, הוריד את החולצה.
ניקו הרגיש שזה יותר מדי בשבילו. יותר מדי בשבילו.
הדבר הנוסף שיפריע לניקו, זו התחושה שביתן אפולו נתן. תחושה...חמימה.
הוא לא היה רגיל לזה כמובן, מתי בפעם האחרונה הרגיש תחושה חמימה כמו זאת ? אולי רק באותן פעמים שהביט בויל כשהתאמן בזירת האימונים- בין הצללים.
"סולאס באמת- אני אלך לישון בחוץ וזהו" החליט ניקו ופנה אל עבר דלת היציאה. אבל אז הרגיש שוב במגע החמים שהעביר בגופו צמרמורת וחישמולים. ניקו לא ידע איך זה קרה אבל לאחר כמה שניות מצא את גבו דבוק לקיר, כשידיו החסונות של ויל חוסמות כל דרך מילוט אפשרית. הוא לא יכל להתחמק מזוג עיניים כחולות שהביטו לעבר עיניו השחורות כעורב.
"מ-מה זה להביע, סולאס ?? זוז!"
ניקו אמר מעט בלחץ. הוא לא היה רגיל לקרבה כזאת. ידו השמאלית של ויל
התרחקה מהקיר והתקרבה אל ניקו.
במקומות אחרים כבר היה מזמן קורא לשלדים מתוך האדמה אבל כל
חוש אזהרה שלו לא הגיב. הוא פשוט צפה בידו של ויל שהתקרבה אליו יותר ויותר.
למה, למה אני לא יכול להעיף אותו
ממני ?! צעק ניקו בתסכול בתוך ראשו.
ואז לפתע ויל לקח שני צעדים אחורה
ממנו. ניקו לא ידע מה קרה, הוא רק
ראה את ויל כורך סביב גופו הצנום שמיכה. "אתה תתקרר" אמר ויל בשקט ושלח את ידו על שיערו של ניקו, תופס בעלה פרח שכנראה נתפס בו.
ניקו הרגיש הקלה כל כך גדולה כשויל
צעד חזרה אל מיטתו, המרחב הפרטי
של ניקו חזר אליו. "אתה בא ?" שאל ויל.
"אני נשאר כאן" קבע ניקו מיד והתיישב
על הקרקע רוצה לסיים את השיחה
כמה שיותר מהר. היום התחיל רגיל,
הוא לא ציפה למשהו שונה...אבל כן
קרה משהו שונה!
ניקו שמע את ויל נאנח ולוקח איתו שתי כריות ושמיכה מהמיטה. הוא התקרב
אל האיזור שבו ניקו ישב והתיישב לידו,
מניח כרית אחת בשבילו ואחת בשביל
ניקו.
בן האדס צפה בחצוי האחר בשתיקה.
עד לא מזמן כל מה שעשו זה לריב,
להתווכח, לקרוא תיגרים במחנה
האימונים...ועכשיו ? איך הם לעזאזאל
הגיעו למצב שבו הם נשענים בנינוחות
על כריות ומכורבלים ושמיכות אישיות ?
עיניו של ניקו החלו לאט לאט להיעצם.
רגע לפני ששקע לשינה עמוקה ראשו
צנח הצידה ונשמט על כתפו של ויל.
קרדיט ל Kevin_meow שעזר לי עם הדבר היפהפה הזה
הודעה-
מעכשיו קווין ואני עושים שתפ לכתיבת הספר אז תתכוננו
ביוש❤️
BẠN ĐANG ĐỌC
My sunlight
Viễn tưởngניקו די אנג׳לו מפחד, פחד מהאמת ומרגשותיו אל חברו הטוב ויל סולאס האם ניקו יוכל לזכות באהבה שכל כך חלם לה ? או שמא חברותו עם ויל תהרס ? הסיפור נמצא גם אצל @Kevin_Elliott כל הזכויות שמורות למחבר ספרי פרסי ג'קסון- ריק ריירדן
