ניקו מצא את עצמו ישן הרבה בביתן של ויל לאחרונה, כמובן שאחת הסיבות היתה שעוד לא היה לו ביתן אבל...האם זה גם בגלל שהוא נהנה מזה ? הוא לא ידע. המחשבה הזו עלתה לו בעיקר בארוחת הבוקר כרגיל, הוא ישב עם פרסי אנבת' טייסון וגרובר זה לא היה דבר חדש. "חניכים!" קרא כיירון והסב את תשומת ליבם של כולם כולל ניקו. "כפי שידוע או אולי לא ידוע לכם, היום בערב תערך מסיבה או נשף כמו שילדי אפרודיטה אוהבים לקרוא לזה כמובן, אחד הכללים שהוא מין הראוי ביותר. חייבים לבוא עם בן או בת זוג הרי אף אחד מאיתנו לא ירצה לרקוד עם עצמו נכון ?" כולם צחקו יחד עם כיירון שחייך אל כולם. "טוב ויפה" הוא אמר "מוזמנים להמשיך לאכול".
"אז... אני מניח שאני לא צריך לדאוג מהבחינה של בת זוג נכון חכמולוגית ?" פרסי חייך אל אנבת', "לא אבל אתה כן צריך לשאול אותי מוח אצה, מי יודע ? אולי אני מעדיפה ללכת עם גרובר ? או ניקו ?" אנבת' עקצה "היי היי אל תערבי אותי בזה אנבת'" קרא ניקו, "כן גם אותי לא, אני הולך עם דפנה" מכה גרובר. "טוב אז אם ככה...אנבת' תרצי להיות בת הזוג שלי הערב ?" שאל פרסי בחיוך ואנבת' צחקה, "כן מוח אצה, אני אשמח". ניקו אהב להראות את פרסי ואנבת' ככה, אבל באיזשהו מקום קצת קינא וקיווה שגם הוא וויל יוכלו להיות ככה יום אחד.
"ניקו ?" קרא פרסי "אחי, הכל טוב ?" "אה ? מה יש פרסי ?" שאל ניקו מבולבל, "זה מה שאני יכול לשאול אותך, אתה בוהה באוכל שלך כמה דקות ומשחק עם המזלג קרה משהו ?" ניקו שתק לכמה דקות ואז אמר "זה כלום פרסי" פרסי ואנבת' רק הסתכלו אחד על השניה במבטים מודאגים, פרסי לא יכל שלא לדאוג לניקו הרי הוא עבר כל כך הרבה ועדיין... הוא גם לא יכל להכריח אותו לדבר. אבל הוא אכן צדק בתחושות שלו באמת עבר על ניקו משהו, הוא היה מבולבל יותר מתמיד עכשיו הרגשות שלו התערבבו עם ההיגיון והוא לא ידע מה לחשוב האם ויל והוא הולכים יחד רק כחברים ? או שיש משהו מעבר לההצעה שאליה ענה בחיוב לויל אתמול.
הוא החליט שהפתרון הכי טוב שיכול להסיח את דעתו הוא להתאמן, אז הוא הלך לזירה, הניח בצד את הג'קט והתחיל להכות את בובת האימונים שעמד מולה. אבל כמובן שגם זה לא החזיק המון זמן כשראה דמות מוכרת יושבת על המדשאה ומנגנת בגיטרה.
הוא הניח על כתפיו מגבת נקיה לקח את הג'קט והתקדם אל עבר ויל, "היי סולאס" הוא אמר ויל הרים את ראשו וחייך חיוך קורן לעבר הנער השני "היי די אנג'לו, מה אתה עושה ?" ניקו ניגב את הזיעה מעורפו, "סתם אימונים, אתה ?" "מנגן כמו שאתה רואה" ויל השיב "תיזהר לא לעשות מסע צללים שוב בטעות כן ?" ויל גיחך "חה חה מצחיק מאוד סולאס" ניקו גלגל את עיניו. "אני יכול ?" ניקו שאל ויל הנהן הוא רצה מאוד שישב לידו.
"מה אתה מנגן ?" ניקו שאל "הו זה ? ס-סתם שיר חדש שהתחלתי לעבוד עליו..." ניקו שם לב לצורת הדיבור של ויל וזה הדאיג אותו "היי... למה הפרצוף החמוץ סולאס ? איפה הנער החייכן שלי ?" ויל גיחך "הנער החייכן שלך ?" הוא חיקה אותו "א- אממ ז-זה לא... אוף אתה יודע למה התכוונתי!" ניקו התרגז. "אני יודע די אנג'לו אני רק צוחק"
YOU ARE READING
My sunlight
Fantasyניקו די אנג׳לו מפחד, פחד מהאמת ומרגשותיו אל חברו הטוב ויל סולאס האם ניקו יוכל לזכות באהבה שכל כך חלם לה ? או שמא חברותו עם ויל תהרס ? הסיפור נמצא גם אצל @Kevin_Elliott כל הזכויות שמורות למחבר ספרי פרסי ג'קסון- ריק ריירדן
