ניקו יצא מהמערה, וראה את פרסי ואנבת' ממתינים לו בחוץ כמו שאמרו.
"נו ?" אמר פרסי, "מה רייצ'ל אמרה ?" "היא נתנה לי נבואה פרסי מה היא כבר יכולה להגיד ?" פרסי הניח יד על המצח "מה הנבואה אמרה ניקו...".
"הו, זה מה שהיא אמרה, חצוי מתבודד למסע יצא
בליווי בן הים ובת החכמה
בן הפייסטוס ישיט את הספינה
על פי הרמז שעתיד להתגלה
החצויים ירדו למעמקי האדמה
שם הסוד לדרך ההתחלה
נותרו עוד שבעה לילות ולא יותר
אחרת נשמת בן אפולו המסכן בשאול תישאר" ניקו דקלם את הנבואה של רייצ'ל בפעם השלישית כבר "אממ" אנבת' חשבה לרגע "אז נצטרך את ליאו בשביל זה וזה אומר שיש לך רק..." היא אמרה בחשש.
"שבעה ימים..." ניקו אישר "רגע אבל..." ניקו חשב לרגע, "אנחנו לא עוברים על חוק השלושה ?" "לא ניקו" אנבת' שללה, "אם הנבואה לא הייתה אומרת שצריך ארבעה חניכים אז היינו עוברים על חוק השלושה בדיוק כמו עם נבואת השבעה, אתה זוכר ?" ניקו הנהן.
"כן אני זוכר אנבת' רגע אבל ליאו לא עם קליפסו ?" "הוא כן אבל אני בטוחה שהוא יסכים לעזור לנו" "כן אבל" פרסי אמר לפתע, "איך נמצא אותו ? אני לא בטוח שאפשר לשלוח איריס-נט לאי של קליפסו" "טוב..." אנבת' החליטה לעקוץ את פרסי "אני בטוחה שאתה תדע יותר טוב מכולנו הרי אתה זה שהיה על האי מבין כולנו נכון מוח אצה ?" "אנבת'! אנחנו כבר דיברנו על זה אני מצטער נו" פרסי עשה פרצוף, הוא שנא שאנבת' הזכירה לו את הזמן שהיה על האי של קליפסו כדי לעצבן אותו.
"חבר'ה!" ניקו צעק, "אם כמה שאני אוהב לראות אתכם רבים אין לנו זמן לזה עכשיו צריך להציל את וויל, קדימה"
פרסי ואנבת' היו מופתעים, הם לא ציפו להתנהגות כזו מניקו וזה גרם לאנבת' לתהות...
השלושה הלכו לביתן הפייסטוס, לחפש את ליאו "בטוח שהוא יתן לנו להשתמש בספינה שלו ?" ניקו שאל "אל תדאג ניקס" פרסי אמר בחיוך "ליאו יעזור אני בטוח" הוא פרע את שיערו של ניקו.
"יו ולדז!" פרסי צעק כשהם נכנסו לביתן הפייסטוס ומצאו את ליאו עובד על משהו, כרגיל.
"אה!" ליאו צעק ונפל מהכיסא, "לעזאזאל ג'קסון! מה קורה לך ?" הוא נאנח בכאב ושיפשף את הישבן שלו "כלום אחי" פרסי משך בכתפיו, "לניקו יש מסע חיפושים, אנחנו באים איתו" ליאו דפק לו מבט "...אנחנו ? כאילו שלושתינו ?"
"כן"
"וזה לא עובר את חוק השלושה ג'קסון ?" ליאו קם וחזר לעבוד "לא לפי הנבואה שניקו קיבל מרייצ'ל ולדז נו אז אתה בא איתנו ?"
"אממ לא יודע חבר'ה..." ליאו נאנח, "יש לי הרבה דברים לעבוד עליהם עכשיו" "נו בחייך ליאו" אמרה אנבת' "אנחנו חייבים אותך"
ניקו פילס את דרכו עקף את אנבת' ונעמד מול ליאו, "תקשיב לי טוב ולדז, יש לנו שבעה ימים למצוא את הנשמה של וויל ולהחזיר אותה אחרת הוא ימות מבין ? ואני לא רוצה את זה אז בין אם אתה רוצה או לא אני מציע שתזיז ת'תחת שלך ותבוא איתנו יש ?".
כולם פשוט הסתכלו על ניקו במבט משונה כאילו אמר משהו מוזר, "ואני לא עושה את זה כי אני אוהב אותו או משהו!" פלט ניקו "אני עושה את זה כי כירון ביקש ממני..." הוא לחש ושיקר.
"טוב בסדר" ליאו נאנח וגירד את עורפו "אם יש לנו שבעה ימים...כדאי שנצא עכשיו" הוא אמר והרים תיק מתחת לשולחן העבודה שלו.
"למה לעזאזאל יש לך כבר תיק מוכן מתחת לשולחן ?" פרסי שאל, "למקרה שתצטרכו לגרור את התחת שלי מחוץ לבית המלאכה שוב ג'קסון עכשיו קדימה!" ליאו רץ החוצה וכולם בעקבותיו רצים לעבר הספינה שלו.
"אוקיי די אנג'לו" ליאו קפץ על הספינה שלו "לאן קודם ?" ניקו היסס מעט, פחד מהתגובה של כולם כשיגיד להם שהוא חושד קודם כל באביו אבל אין לו ברירה.
"הולכים למצוא את אבא שלי" ניקו הרים את ראשו והביט אל כולם במבט רציני, "וואו וואו וואו ניקס..." פרסי צעד קדימה, "חכה שניה...אם כמה שגם אני לא אוהב את אבא שלך א-אתה בטוח ?" הוא נגע בכתף שלו.
"כן פרסי אני בטוח..." הוא אמר והזיז את היד שלו, ניקו לא היה צריך ניחומים עכשיו, הוא היה צריך להתרכז בלהציל את וויל.
הערב ירד מהר יותר ממה שכולם חשבו, ניקו מצא את עצמו יושב על רצפת הספינה מביט על כולם שעומדים מקדימה כנראה מתכננים כמה דברים, הוא ידע שהוא היה אמור לעזור להם אחרי הכל, זה היה מסע החיפושים שלו אבל... הוא היה מדוכא, הוא לא יכל לתפקד כמו שצריך כרגע אז החליט לקחת הפסקה ולהביט בכוכבים.
"מרגיש כאילו רק לפני כמה דקות היית לידי... צחקת איתי, חיבקת אותי אהבת אותי ועכשיו... עכשיו אתה שוכב במרפאה בגללי" ניקו הרגיש שהוא עומד לבכות. הוא מכה דמעות כעס ועצב מעיניו.
ניקו שמט את ראשו אחורנית ולחש על השמיים, "אני אחזיר אותך הביתה סולאס... אני נשבע"
"היי ניקו" אמרה אנבת' והתיישבה לידו בעודה שולחת לו חיוך, "היי אנבת'" ניקו נאנח "מה קורה ניקו ?" היא שאלה "זה לא רק המסע חיפושים נכון ?"
ניקו נענע בראשו לשלילה, "לא... זה לא" הוא התוודה בסוף
"אז מה העניין ?"
"א-אני..." ניקו גימגם מרגיש את ליבו שהולם בחוזקה, לספר לה ? לא לספר ? הוא ניהל את הוויכוח הזה בראשו מספר פעמים לפני שפלט.
"אני דואג לוויל אנבת' זאת אומרת אני יודע שגם אתם דואגים לו אבל אני דואג לו כי אני..."
"אוהב אותו ?" אנבת' המשיכה את דבריו של ניקו "מ-מה ?" ניקו הסמיק באחת, "איך את ?"
"בחייך ניקו, אני הבת של אתנה, אני יודעת דברים. וחוץ מזה ראיתי איך הסתכלת על וויל בנשף לפני כמה ימים"
"כן אבל לא בטוח שהוא אוהב אותי גם..." ניקו שיקר וגם חצי לא שיקר אומנם וויל נישק אותו זה נכון אבל הוא לא ידע כמה משמעותית הנשיקה הזאת הייתה בשביל וויל כמו שהיא הייתה בשבילו.
"אוקיי ניקו תקשיב לי, ראיתי איך וויל הסתכל עליך גם, בסדר ? הוא לא יכל להוריד ממך את העיניים באותו יום אתה היית יפה. ברצינות אפילו פרסי ואני לא יכולנו להפסיק להסתכל עליך"
ניקו בהחלט חייך מעט לדבריה של אנבת' "היי" היא הניחה את ידה על הכתף שלו, "אנחנו נחזיר אותו אני מבטיחה לך ניקו."
YOU ARE READING
My sunlight
Fantasyניקו די אנג׳לו מפחד, פחד מהאמת ומרגשותיו אל חברו הטוב ויל סולאס האם ניקו יוכל לזכות באהבה שכל כך חלם לה ? או שמא חברותו עם ויל תהרס ? הסיפור נמצא גם אצל @Kevin_Elliott כל הזכויות שמורות למחבר ספרי פרסי ג'קסון- ריק ריירדן
