"מ-מה ?" ויל היה בהלם מהחדשות של ניקו, "עוזב את המחנה ? ניקו על מה אתה מדבר ?" "בדיוק מה ששמעת סולאס...המחנה הזה לא בשבילי אני לא שייך לכאן" "על מה אתה מדבר ?" ויל מכה "אתה שייך לכאן בדיוק כמוני ניקו, אתה חצוי אתה יודע שלחצויים קשה להסתדר לבדם בחוץ."
ויל לא רצה שניקו יעזוב שוב כמו בפעם הקודמת כי מי יודע אם יחזור הפעם ? לא ויל חשב לעצמו אני לא יכול לאבד אותו שוב. "ניקו...בבקשה..." ויל אחז בידו, "אל תעשה את זה..." "ולמה לא ויל ? אה ?" השיב ניקו בכעס "הרי זה במילא לא ישנה לאף אחד אם אעזוב או לא-".
"אוי לעזאזאל איתך ניקו!" ויל התפרץ, הוא תמיד היה שקט אבל הוא כל כך כעס על ניקו שזה מה שהוא חושב על עצמו. "אתה לא יכול להגיד שלאף אחד לא אכפת ממך ניקו, כי לי אכפת ממך" הוא צעק.
ניקו היה בהלם מוחלט, לויל אכפת ממנו ? כלומר הוא ידע שכן הרי הוא טיפל בו ודאג לו אבל עד כדי כך שהוא לא רוצה שהוא יעזוב את המחנה ? "א-אכפת לך ממני ?" הוא גמגם "ברור שכן אידיוט אחד אתה האדם הכי חשוב לי..." ויל הבריש את שיערו אחורה וגיחך תוך כדי שחיוך התפרס על שפתיו "לעזאזאל...אני חושב שאתה חשוב לי יותר מכל אדם אחר שאני מכיר אפילו..." ליבו של ניקו החסיר פעימה, הוא בחיים לא שמע את ויל סולאס אומר דברים כאלה ועוד לו ? כן. הוא היה בבעיה, הוא היה פשוט מרותק לעיניו הכחולות של ויל שהמשיכו להביט בו. מחכות לתשובה.
מבטו של ויל התרכך ככל שהמשיך להביט בניקו. הוא כרע על ברך אחת ואחז את ידו הימנית של ניקו בין שתי ידיו. "תישאר.... בבקשה, ניקו." ניקו הרגיש שעשן יצא מאוזניו. פניו האדימו והוא השפיל את מבטו. "לעזאזל איתך סולאס..." ויל כתגובה ציחקק בשקט. "תראה אותי, אני נהיה קיטשי בגללך.""...אתה באמת התכוונת לכל מה שאמרת?" שאל ניקו בשקט. ויל הנהן ברצינות. "אני יודע... שאתה מרגיש כמוני, אני טועה?" ניקו הרים את מבטו כדי להביט בו. "בני אפולו טועים?" וויל גיחך והתרומם חזרה על רגליו "קדימה ילד מוות, נלך לשחק עם גברת אולירי"
ניקו שילב את ידיו "ומה עם המרפאה? לא מחכות לך שם עלמות חצויות במצוקה?" ויל צחק בלי הפסקה. הוא לא האמין שניקו מקנא. לפחות ככה היה נשמע לפי נימת קולו. "על מה אתה מדבר?" שאל ויל בערמומיות ואחז בסנטרו של ניקו "אתה העלמה במצוקה שלי." ניקו הסמיק עוד יותר ממקודם, הוא היה בטוח שויל הולך לנשק אותו כאן ועכשיו. הוא לא היה מוכן לזה נפשית אז הוא דחף קלות את ויל ממנו "אוי תפסיק כבר עם הקיטשיות סולאס בוא כבר" ניקו דחף את ידיו לכיסים והחל ללכת חזרה לכיוון המחנה. "אני בא אני בא" ויל השיג אותו והוציא את אחת ידיו מהכיס והחזיק אותה בחיוך. "בוא נרוץ" אמר ובכך החל לרוץ תוך כדי שהוא מושך את ניקו אחריו.
הם הגיעו לזירה המרכזית איפה שהיתה גברת אולירי ואיתה היה פרסי הוא שם לב שהם מתקרבים וחייך אליהם "היי חבר'ה איפה הייתם ?" הוא שאל "סתם ביער" ניקו פלט פרסי הנהן וחייך לעצמו. ניקו לא הבין למה הוא מחייך עד שקלט שויל עדיין מחזיק את היד שלו. "אממ...סולאס..?" אמר ניקו "כן ?" ויל חייך אליו "אתה עוד מחזיק את היד שלי אתה יודע, א-אתה יכול לעזוב עכשיו..." ניקו הרגיש שהוא מסמיק שוב אבל לא כמו קודם. "הו נ-נכון...סליחה" ויל הסמיק גם כן.
"אוקיי... אני אלך לי עכשיו" אמר פרסי בחיוך וליטף את גברת אולירי לפני שהלך משם.
לאחר שפרסי הלך, גברת אולירי רצה אל עבר ניקו, מעבירה לק ענקי על כולו. "כן... שלום גם לך" מלמל ניקו בחיוך קטן. גברת אולירי קשקשה בזנבה ורצה ברחבי הזירה. היא חזרה לאחר כמה שניות כשבין שיניה הגדולות בצבצה בובת אימון. היא זרקה את הבובה מול רגליו של ויל. ניקו גיחך, "אני חושב שהיא רוצה שתזרוק את הבובה רחוק בשבילה."
"המ... אני לא אצליח כל כך רחוק, אבל..." הוא הוציא את הקשת שלו וקשר סביב הבובה חבל שחיבר לחץ. "מוכנה?" שאל.
גברת אולירי נבחה בקול בהתרגשות.
ויל חייך בעוד שכלבת השאול רצה לכיוון שבו הבובה עפה והרעידה תוך כדי את האדמה. "אני רואה שכלבת השאול של פרסי כבר מאוד אוהבת אותך אה סולאס ?" ניקו גיחך בעודו מנקה מעצמו את כל הרוק של גברת אולירי. ויל צחק גם כן, "יכול להיות די אנג'לו" הם עמדו באמצע הזירה כשהשמש החלה לשקוע על מחנה החצויים, "אז..." אמר ויל לפתע "אתה עדיין לא רוצה לבוא איתי לנשף מחר די אנג'לו ?" ניקו גיחך ונענע את ראשו בשעשוע, "יודע מה סולאס ?" הוא הסתובב להביט בו וחייך אליו. "כן, אני אבוא איתך".
ויל חייך באושר וחיבק את ניקו, מניף אותו באוויר ומסובב אותו. ניקו פלט צרחה קטנה אבל לא יכול לשמוע אותה מבעד לציחקוקים של ויל. "אני כל כך שמח ששינית את דעתך."
"הכל בגלל בן אפולו עקשן" רטן ניקו, הוא היה אמור לדחוף את ויל ממנו אבל הוא לא עשה את זה
"אני בהחלט מצפה לראות אותך בחליפה מחר בערב די אנג׳לו" ויל קרץ בחיוך ניקו היה מופנט חיוכו של ויל סולאס אכן היה קורן משהו בויל...מנע מניקו להתרחק ממנו במיוחד כשויל עוד אוחז במותניו של ניקו ומשאיר אותו כל כך קרוב אליו.
לאט לאט הם שוב היו קרובים, כמעט יותר מתמיד. "סולאס..." לחש ניקו בזמן ששפתו התחתונה נפתחה מעט.
הנביחה שגברת אולירי השמיעה הקפיצה את שניהם כל כך עד שכל אחד מהם נפל לצד אחר של הזירה.
STAI LEGGENDO
My sunlight
Fantasyניקו די אנג׳לו מפחד, פחד מהאמת ומרגשותיו אל חברו הטוב ויל סולאס האם ניקו יוכל לזכות באהבה שכל כך חלם לה ? או שמא חברותו עם ויל תהרס ? הסיפור נמצא גם אצל @Kevin_Elliott כל הזכויות שמורות למחבר ספרי פרסי ג'קסון- ריק ריירדן
