פרק 15-

51 1 6
                                    

"פאק!" ניקו צעק, "מה נעשה עכשיו ?, איך נביא אותה ?".

"תירגע ניקס" אמר פרסי, "פשוט נרד למטה, ליאו ?"

"אין בעיה אחי" ליאו הוציא מחגורת הכלים שלו חבל ויתד ותקע את היתד חזק באדמה.

"טוב, קשרתי את החבל מספיק חזק, אפשר לרדת עכשיו, אנבת' ? ברשותך ?" אנבת' הנהנה וירדה ראשונה להאיר עם הפנס.

הבור היה יותר עמוק ממה שהיה נראה, או שהחצויים חשבו.

זה העלה לאנבת' זכרון לא כל כך טוב, הפעם ההיא שהיא ופרסי נפלו ישר לתוך הטרטרוס.

"מישהו מוכן להסביר לי איך נמצא ת׳חרא הזה ?."

"טוב תתרכזו! אנבת', את רואה משהו??" ניקו קרא לאחר שירד אחרי ליאו, פרסי היה האחרון שירד.

"אממ קשה לדעת ניקו" אנבת' אמרה, "צריך לרדת עוד."

ניקו הביט למעלה, "פרסי, עדיף שתישאר למעלה ותחזיק את החבל. ואל תנסה להתווכח איתי, אני לא במצב רוח לזה."

"ממתי אתה כן במצב רוח למשהו?" מלמל לעצמו ליאו.

"אני אעמיד פנים שלא שמעתי את זה" אמר ניקו.

היה נדמה שניקו שמע את אנבת' ממלמלת ביאוש- "בנים", אבל החליט להתעלם מזה.

הם לאט לאט ירדו עמוק יותר. "נראה לכם שיש סוף לבור הזה? אני לא בטוחה ששמעתי אפילו את הפנינה פוגעת בקרקע."

"מה זה משנה ?, תמשיכו לרדת".

"אוי לא-" האור בפנס של אנבת' החל לדאוך. היא פלטה קללה שאף אחד לא חשב שתצא מהפה שלה. "למה זה חייב לקרות דווקא עכשיו??"

ניקו נאנח, "נסיים לרדת לאט וליאו יתן לך סוללות חדשות למטה". המסע הזה יהרוג אותי, ברצינות ניקו חשב אבל העדיף לסתום.

'היי, התגעגעת אליי?'

ניקו שמע את הקול המוכר של וויל קורא בתוך הראש שלו.

"אתה נעלמת להרבה זמן" ניקו השיב, "זה מעט מחשיד".

הקול של וויל ציחקק במרירות, 'יעזור אם אגיד שאני מתנצל?'

היתה שתיקה לכמה דקות.

'אני נעשה חלש... לא נותר בי הרבה כוח לתקשר איתך. אני יודע שזה נשמע מוזר כי זאת הנשמה שלי, אבל בכל זאת...'

ליבו של ניקו התכווץ מעט, הוא ידע שאין עוד הרבה זמן למסע הזה ושהם חייבים למהר אם הוא רוצה להציל את וויל, 'אל תדאג, אתה לא הולך למות היום, לא במשמרת שלי'.

ניקו יכל, לפחות לדמיין, שוויל מחייך.

'תודה ילד מוות, אבל אני לא חושב ש-'

'--וויל?'

'וויל???'

אין תגובה.

"פאק-" ניקו נשך את שפתיו והמשיך לרדת במורד החשיכה. זה לא טוב, זה לא פאקינג טוב.

My sunlightWhere stories live. Discover now